הארץ: בוגר שנקר אבישר גולדמן מציג פרוייקט חברתי בתערוכה

צעצועי הוויניל, דמויות מפלסטיק שמקור ההשראה שלהן הוא אנימציה, הם בעצם פריטי עיצוב שאינם מיועדים למשחק, המיוצרים בארצות הברית ובהונג־קונג בסדרות מוגבלות. כל פריט נמכר בכמה מאות שקלים בחנויות עיצוב ופופ, ויש גם מסחר לוהט באי־ביי. לכל פריט יש שם וסיפור. כמה אוספים כאלה מוצגים בתערוכה, חלקם של אמנים ומעצבים. אבישר גולדמן עושה שימוש מפתיע ברעיון של צעצועי הוויניל. בפרויקט החברתי שלו, ״לוקאלי" שהחל כפרויקט גמר בשנקר ומוצג עתה בתערוכה, הוא מציג בובות שכל אחת מהן מייצגת סיפור אמיתי. הפרויקט החל כביקורת על צעצועי הוויניל, המייצגים בעיניו תרבות שבעה ומפונקת.

״לא הבנתי למה הבובות האלה מתומחרות כל כך גבוה״, הוא אומר. ״זה בסך הכל פלסטיק. רציתי לבוא לזה בקונטרה: לעשות בובות מחומרים שאני מוצא ברחוב, בזבל, ולתמחר אותן במחיר של בובות הוויניל״.

כשהחל לחפש חפצים וחומרים ברחוב, הוא מצא קודם כל אנשים וסיפורים. 

״חייתי בתל אביב כבר חמש שנים (הוא עבר לעיר מירושלים,ת״ר) ולא שמתי לב לאוכלוסייה שלמה בעיקר בדרום תל אביב, אבל לא רק שם- שהייתה שקופה בשבילי. רק מאחורי הבניין שבו אני עובד בשדרות רוטשילד יש מלא ג׳אנקים. הבנתי שאני מנותק. נפקחו לי העיניים וחשבתי שאם לצעצועי הוויניל יש שמות ופרצופים, למה שלא אצור בובות שיספרו סיפורים אמיתיים״. 

גולדמן פגש חסרי בית, נשים המנוצלות בזנות ופליטי מדינות באפריקה ופנה לייצר את הייצוג של כל אחד ואחת מהם מחומרים שמצא. אף שההשראה היא צעצועי ויניל, התוצאה היא בובות בד, שגולדמן הוסיף להן תג עם הסיפור, תוך שינוי מסוים של הפרטים והשם.

״הרעיון היה שכמו שהחפצים שמהם אני מייצר את הבובות נוצלו עד תום על ידי בני אדם ונזרקו בתום השימוש, כך האנשים מנוצלים על ידי החברה ונזנחים לאנחות בתוך השימוש״, הוא אומר.

התערוכה של גולדמן מרגשת ומעוררת מחשבה. גולדמן מתכוון למכור את העבודות ולהעביר את הכסף שיתקבל תמורתן לארגונים שמסייעים לבני אדם אלה.

מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים