Saloona: חן סיון, בוגרת המחלקה לעיצוב אופנה, הגיעה לביקור חוזר במקום שעיצב את דרכה המקצועית ומספרת על החוויות

כל פעם שאני נכנסת לבניין "שנקר" ברמת גן, אני מתמלאת באווירה חגיגית של יצירה. יש משהו במקום הזה שאי אפשר להסביר אותו, והוא ניכר ומורגש. 

אני לא יודעת אם זו רק אני, אבל אני יודעת שכך חוויתי אותו גם ביום הראשון ללימודי שם (סתיו 1984), וגם בילדותי, כשאמי – אז אמא ל-3 – למדה עיצוב טקסטיל, ואני באתי לבקר פעורת עיניים, וכך כשבאתי לצפיה מוקדמת בקולקציות הבוגרים, בשנה שעברה.

שנקר של היום שונה תכלית השינוי משנקר של אז. הבניין הישן של המכללה, שהיה הראשון בקומפלקס הולך ומתרחב של מבני הקמפוס, שופץ ועודכן לפני כשנתיים, בידי האדריכל אמיר מן. המחלקה לעיצוב אופנה, שבזמני שכנה בשלושה חדרים ומסדרון וחצי בקומת המרתף של הבניין, מאכלסת כיום את הקומות ג’ ו-ד’ החדשות והמוארות. יותר סטודנטים מתקבלים, יותר בוגרים מסיימים את הלימודים, יותר מעצבים חדשים יוצאים אל העולם.

 עיצובים בג'ינס (מימין לשמאל): שחר אבנט, סימו מרום, ניב ענוים (צילום: אמיר יהל)

שני גורמים תורמים לייחוד של המחלקה, מול תכניות מקבילות בעולם. האחד: נסיינות (מלה שלי) – הסטודנטים הבוגרים מתנסים בכיוונים רבים ושונים בעיצוב הקולקציות שלהם. רק חלקם יוצרים בגדים "לבישים", שניתנים לתרגום מסחרי. המחלקה מאפשרת ואף מעודדת את ההתנסות הזו ביצירה שהיא לאו דווקא למטרות מסחריות, זאת לעומת בתי ספר באיטליה, למשל, שדורשים שכל בגד שיצא תחת ידיהם של הסטודנטים יהיה בעל שיק – כלומר לביש, מחמיא ומסחרי. 

הגורם הנוסף: היתרון היחסי של "שנקר" כבית ספר גבוה לטכנולוגיות לצד מחלקות העיצוב, מאפשר קורסים משולבים אלו כוללים שניים או שלושה מרצים, כאשר האחד הוא מעצב אופנה, והאחר מגיע מתחום אחר.

• איזה הפתעות התגלו בשנקר? לקריאת הכתבה המלאה באתר Saloona לחצו כאן!