נופי מריבה: כנס בינלאומי על עיונים ביקורתיים בנוף המזרח תיכוני

בימים עברו נתפס הנוף כתופעת טבע קדומה וחפה מאידיאולוגיה, אך היום יותר ויותר חוקרים רואים בו תופעה תרבותית, יצירה אנושית המייצגת את עולם הערכים של החברה ואת מבני הכוח המכוננים אותה. בעשורים האחרונים התפתחו גישות רב-תחומיות לבחינתו של הנוף התרבותי, דרכי מחקר ופרשנות המבוססות על הפריה הדדית בין שדות ידע נבדלים כגיאוגרפיה, סוציולוגיה, סמיוטיקה, ארכיטקטורה, עיצוב ואמנות. שילובים אלה מאפשרים לחוקרים, ליוצרים ולמעצבים נקודות מבט ביקורתיות ותובנות חדשות ביחס לתפקיד הנוף בכינון מושגים תרבותיים ביחס לטבע, בהבניית זהויות לאומיות, ובשמירה על האיזון המתערער בין האדם ובין הטבע בעידן הגלובאלי.

הסביבה הישראלית הצרה כה רוויה בהיסטוריות שונות ומסוכסכות עד כי היא משמשת כמעבדה ייחודית לבדיקת היחסים המורכבים שבין טבע, נוף ואידיאולוגיה. הציונות ראתה בטבע ערך לאומי עליון ושלחה דורות של מטיילים "לדעת את הארץ" בסוליות נעליהם, אך בה בשעה הביא הציווי לבנות את הארץ ולהפריח את השממה להפרה בוטה של האיזון העדין המתקיים באזורינו בין מבנים אקולוגיים ותרבותיים שונים ומגוונים. בשעה שהן התנועה הציונית והן התנועה הלאומית הפלשתינית מעלות על נס את קדושת הארץ, שולחות שתיהן מדי שנה מאות אלפי טונות של שפכים רעילים אל מאגרי מי-התהום המשותפים ועננים של זיהום אל האוויר שממעל. משנה לשנה הולכת "שלמת בטון ומלט" ומכסה את הארץ תחת רשת של אינטרסים נדל"ניים וגדרות הפרדה המחליפות גבולות טבעיים ומרקמים רב-תרבותיים במחסומים של תיל וחשדנות.

כנס "נוף המריבה" שעורך פורום שנקר לתרבות וחברה שואף להאיר את המכניזם התרבותי שבאמצעותו מנוכס הטבע לטובת האידיאולוגיה, ולנסות לפענח את מערכת היחסים שבין הנוף המדומיין לבין העובדות האקולוגיות, המדיניות, והחברתיות שעל הקרקע. במסגרת הכנס – בו יתארחו חוקרים ויוצרים ישראליים, פלשתיניים ובינלאומיים – ייבדק המקרה הישראלי בהקשר רחב של מחקרי נוף מאזורים אחרים בעולם, מתוך תקווה לזכות בהבנה עמוקה יותר של מערכת היחסים בין נוף ומבנים אקולוגיים ושל תפקיד הנוף ביצירת זהויות, בשימור זיכרון קולקטיבי ואולי אף ביצירת מרחב רב-תרבותי אמיתי המבוסס על סובלנות הדדית בין קהילות-זהות שונות.

• לקריאת התכניה לחצו כאן!