מגזין מוזיאון העיצוב חולון: שי קירשנצויג, בוגר התכנית לתואר שני בעיצוב, על האבולוציה של תרמילי פגזים בישראל

מגזין מוזיאון העיצוב חולון: שי קירשנצויג, בוגר התכנית לתואר שני בעיצוב, על האבולוציה של תרמילי פגזים בישראל

בימים אלה, מציינים בישראל חמישים שנה למלחמת ששת הימים. ישראל ניצחה את מדינות ערב המקיפות אותה ושילשה את שטחה תוך פחות משבוע. היה זה רגע של אופוריה – ניצחון של מעטים מול רבים. עם סיום המלחמה, שבו החיילים לבתיהם עם תרמילי פגזים שאספו כמזכרות משדה הקרב וגל של מיליטריזם שטף את ישראל: הצבא וחייליו הפכו למושא להערצה במדינה.

תרמילי הפגזים זכו לשימוש חוזר, תוך הצבתם בסלון הבית, בתור אגרטלים, בהם שמו קוצים יבשים, או עובדו לאובייקטים חדשים כמו מאפרות, חנוכיות, מעמדים למנורות וכו' כמופע מקומי של "אמנות שוחות" (Trench Art). היתה זו תופעה שצמחה בסביבות 1918, באירופה ובמזרח התיכון, עם תום מלחמת העולם הראשונה: ייצור מזכרות וחפצים דקורטיביים מפסולת בלתי מתכלה שנאספה בשדה הקרב.

איסוף תרמילי הפגזים ב-1967 הייתה פעולה אינטואיטיבית של החיילים, שלא נעשתה באופן ממוסד – לחזור הביתה משדה הקרב עם שלל, שלא הושג באמצות ביזה, אלא באמצעות איסוף פסולת והפיכתה לאוצר. תרמיל פגז הוא נשק, מריחים ממנו את אבק השריפה, זוהי פעולה של "להכניס את שדה הקרב הביתה". המשפחות בעורף רצו לחוש כאילו הן לקחו חלק בהגנה על המולדת. תרמילי הפגזים שימשו כ"מזכרות ניצחון", כמו "אלבומי הניצחון" שנוצרו באותה תקופה.

השימוש בתרמילי פגזים כ"חפצי זיכרון" בישראל, לא החל ב-1967. מדובר בתהליך אבולוציוני שעבר הפגז בתרבות החזותית המקומית החל ב-1918, עם תום מלחמת העולם הראשונה ונמשך עד ימינו. אלו אובייקטים המשמרים בתוכם חוויות היסטוריות, זיכרונות קולקטיביים ואישיים.

• לקריאת הכתבה המלטה במגזין "מוזיאון העיצוב חולון" לחצו כאן!