שולחן משותף מודולרי, אפליקציית חגים וסלט תרבויות

שולחן משותף מודולרי, אפליקציית חגים וסלט תרבויות

כשבחוץ המציאות סוערת – 70 סטודנטים ניגשו לאתגר של גיוון והכללה בעולם העבודה 

בזמן ששגרת החיים במדינת ישראל הופכת לתזזיתית ובלתי צפויה – סטודנטים ממחלקות שונות בשנקר בחרו לעצור, לחשוב ולעצב פתרונות למציאות הזו בדיוק. במסגרת שבוע מרקחה ה-12, שבו חברו יחד סטודנטים מכלל הפקולטות, התמודדו קבוצות מגוונות עם אתגר חברתי-תרבותי מורכב במיוחד: איך שומרים על מרחב עבודה, תפקודי ומכיל – דווקא בימים מתוחים, בעיצומו של משבר חברתי-פוליטי?

לא מדובר רק בדו-קיום, אלא בתפקוד

ניסח והציגו את האתגר, צוות מנהלות מתכנית "רקמה" של ג'וינט ישראל – תבת, העוסקת בקידום גיוון, הכללה ורציפות תפקודית בארגונים. לונה אשתי, מנהלת תכנית "רקמה" בג'וינט מסבירה על האתגר: 

"כשיש משבר בארגונים שיש בהם מגוון אנושי, ספציפית בין יהודים וערבים… זה משפיע בסופו של דבר על התפקוד שלהם בתוך הארגון, אנחנו פוגשים את זה בזמן אמת, את המתח, החשדנות ההדדית ואת הקושי לשמור על שיתוף פעולה. האתגר שלנו הוא למצוא את הדרך לסייע למנהלים ומנהלות בארגונים לנהל את הצוות המעורב ולשמור על הרציפות התפקודית – כשיש גם משבר, אבל לא רק". 

עבור צוות הג'וינט, מדובר ביותר מאשר פתרון למשבר נקודתי: "אנחנו מסתכלים על שוק העבודה כעל פלטפורמה שבה אפשר לחזק את היחסים למען מטרה משותפת… בסוף, כשיש כבוד הדדי ומטרה משותפת – אנשים יודעים להמשיך לעבוד ביחד עם כל המגוון של הזהויות" מרחיבה תמר גרנק, מנהלת תוכניות בג'וינט. 

הן הדגישו גם את החשיבות של לא להיבהל מהמונח "רגישות", אלא להיכנס לתוך המורכבות: "ההמלצה שלנו היא לנהל את האווירה בארגון. כמו בכל תהליך פנים ארגוני ברגע שהוא מוחזק ומנוהל בצורה מודעת, יש לזה תועלות. לצערינו, בישראל יהיו תקופות חירום נוספות, ומעסיקים שיגיעו אליהן מוכנים מבחינת ידע, כישורי דרג ניהולי ושגרות ארגוניות, יוכלו לצלוח את התקופות המאתגרות ולשמור על רציפות תפקודית בצורה מיטבית. לכן, עדיף לדבר על הפיל שבחדר ולא לחשוב שהמתח אינו קיים."

התמודדות עם אתגר מהסוג הזה, במיוחד בתקופה שלאחר אירועי אוקטובר 2023, עוררה רגשות עזים. לא כל הסטודנטים הגיעו פתוחים.

טל, סטודנטית לתקשורת חזותית, סיפרה בגילוי לב: "באתי קצת באנטי בהתחלה…בסוף האתגר הזה עוסק בדו-קיום. ואמרתי – אוקיי, אני עוד לא שם. המצב מלחמה, הכל מבעבע ולוהט וכולנו עדיין בזה – זה לא נגמר. איזה דו-קיום ואיזה נעליים, זה הרגיש לי מנותק".

"כשצוות התיעוד של מרקחה שאלו אותי ישירות – 'את חושבת שיהיה שלום?' עניתי שאני לא מאמינה שיהיה שלום. ואז זה ממש ליווה אותי, הלכתי עם זה הביתה… שאלתי את עצמי שוב. לא יודעת אם השתנתה לי התשובה בגדול, אבל בקטן – כן. בכיתה היה חיבור למרות ההבדלים". 

מיקרוקוסמוס של החברה: הטרוגניות מכוונת

הקבוצות עוצבו מראש כך שישלבו סטודנטים ממגוון רקעים, מחלקות, זהויות ומגזרים. רוקייה, סטודנטית המחלקה להנדסה כימית, תיארה את ההשפעה של ההרכב הזה: "חילקו אותנו לשלוש ארבע קבוצות – בכל קבוצה היו גם ערבים וגם יהודים, וגם מעיצוב וגם מהנדסה. זה מאוד עזר. מכל מחלקה בן אדם – כל אחד הביא רעיון אחר". ההיכרות הבין-אישית הזו הייתה חיונית לפיתוח הרעיונות: "התחלנו לחפש את הבעיה… ובמהלך הזמן כבר הכרנו אחד את השני. גם המרצים וגם הסטודנטים לא הכירו אחד את השני, אבל יצרו מרחב שבו הרגשנו נוח לדבר". 

חשיבה עיצובית: מהרגש לפתרון

כחלק מהשיטה של מרקחה, עודדו הסטודנטים לתרגם תחושות, בעיות וצרכים אמיתיים לפתרונות מוחשיים, ישימים – בעזרת כלים של חשיבה עיצובית. לדברי המנחים: "בהתחלה הם לא הבינו מה הם יכולים לעשות. אבל כשהסבירו להם איך חשיבה עיצובית באה לעזור לנו לחשוב מחוץ לקופסה… ראינו את זה קורה. הם התחילו להציע פתרונות ממש מעניינים – לא רק מוצר, אלא תהליך, תרבות ארגונית, שגרות חדשות". 

הפתרונות שהסטודנטים הציעו: טכנולוגיה, עיצוב ותרבות

בין הרעיונות שבלטו:

אפליקציית חגים דו-לשונית

אפליקציה המציגה חגים יהודיים וערביים בשתי שפות – עם תוכן נלווה, קונטקסט ויזואלי, והתראות.

"אם זה חגים יהודיים, ואני רואה את זה בערבית – זה תופס את העין, הרבה יותר קל להפנים. ולהפך כמובן… זה רעיון ישים" החמיאו נציגות הג'וינט.

 עיר אינטראקטיבית

מיצג עיצובי במשרדים המציג חגים, תרבויות וסיפורים אישיים בצבעים שונים ובנקודות מגע במסדרונות.

"זה נראות בתוך המרחב. משהו שממש אפשר ליישם, וזה מושך את העין. יוצר סקרנות ודו-שיח בלי כפייה" הגיבו מהג'וינט

 שולחן – טיפה

פתרון עיצובי של ריהוט משרדי מודולרי, שמאפשר חיבורים בלתי אמצעיים – פיזיים ונפשיים – בין עובדים.

"חשבנו על מקום שבו העובדים לא רק יישבו לבד בחדר… שולחנות שאפשר לחבר, לשבת ביחד ולדבר. לא רק עבודה – גם פשוט היכרות" מסבירה רוקייה, סטודנטית בקבוצה שפיתחה את השולחן.

 שגרות ארגוניות: מנה משותפת, Happy Hour תרבותי

אירועים קבועים, פשוטים, שבהם כל אחד מביא משהו מהתרבות שלו – אוכל, מוסיקה, סיפור אישי.

"רק לשבת על אותו שולחן, לאכול, לדבר – בלי עבודה… זה יוצר חיבור בלי מאמץ, בלי להפוך את זה לפרויקט". 

משחק ארגוני

משחק שולחני או דיגיטלי, המעודד הכרות בין עובדים דרך חידונים ותרגילים קלים. נציגות הג'וינט סבורות שיכול להוות מוצר תומך לפעילות שלהן גם אם לא נדבך יחיד. 

התהליך חשוב לא פחות מהתוצאה

המנחים ומציגות האתגר הדגישו כי עצם המעורבות של עשרות סטודנטים – מישראל ומהעולם – הייתה בעלת משמעות עמוקה: "זה הפתיע אותי… הם כל כך אמיצים לבחור דווקא את האתגר הזה. זה לא מובן מאליו… ויש את העבודה עצמה בתוך הקבוצה – השיח עצמו שהם הביאו לשולחן – שבעיניי הוא הדבר הכי משמעותי" 

תמר גרנק הוסיפה: "מחר – הם יהיו בשוק העבודה. הם ייקחו איתם את הנושא. מבחינתנו – זו הזדמנות לשים להם את המשקפיים של ההכלה כשיצאו לעבוד בתום התואר." 

תקווה זהירה, עיצוב מציאות

במהלך ארבעה ימים בלבד, בתוך מציאות מתוחה ופוליטית, הצליחו הסטודנטים לא רק להציע פתרונות – אלא בעיקר להעז לשאול את השאלות הקשות. כשטל נשאלה בסוף המרקחה אם הדעות שלה השתנו, ענתה: "אני עדיין לא חושבת שיהיה שלום. אבל אולי נצליח לחיות אחד עם השני. במיקרו, כן"

אחת המנחות סיכמה את העבודה באתגר: "עצם האתגר ממש חיבר בין האנשים, כי כל אחד היה חייב לתרום משהו מעצמו. המרקחה היא מין חיבור בזמן מאוד קצר במגבלות מאוד ברורות בין אנשים מאוד שונים. כל אחד מגיע עם יכולות שונות וידע שונה. חולקו התפקידים באופן טבעי לפי תחום העניין שלהם. נוצר מצב שהם גם משתפים אחד את השני ביכולות שלהם וכל אחד גילה על עצמו משהו אחר דרך רפלקציה של השני. נוצר פה איזה מיקרוקוסמוס מאוד אופטימי ומעורר תקווה."

דווקא מתוך ההכרה במורכבות, בטלטלה, ובכאב – צמחו ניצנים של הבנה, רגישות, ועיצוב תרבות חדשה. זו אינה אוטופיה – אלא התחלה של שיח כן, יצירתי, ואמיץ.