איך משקמים קהילה? | מחזירים משמעות ושמחה לחיי התושבים החוזרים בשדרות

איך משקמים קהילה? | מחזירים משמעות ושמחה לחיי התושבים החוזרים בשדרות

סטודנטים עם לב פתוח: אמפתיה כנקודת מוצא

בחודשים האחרונים, שדרות – עיר גבול שחוותה את אחד הפרקים הקשים בתולדותיה – מתחילה אט אט לשוב לשגרה. התושבים, שחזרו לבתיהם לאחר תקופה ממושכת של פינוי עקב הלחימה בדרום, מתמודדים כעת עם מציאות חדשה. בתים ישנים שהשתנו, שכנים שאינם, זיכרונות כואבים, ותחושת ניכור קשה מהמרחב הציבורי שזוהה בעבר עם בית. עבור רבים, החזרה היא לא רק פיזית, אלא גם רגשית ונפשית. מתוך המקום הזה נולד האתגר שניסחה עיריית שדרות במסגרת שבוע מרקחה:
"באלו דרכים ניתן לשפר את מצב רוחם ותחושת המשמעות של תושביה החוזרים של שדרות? כיצד ניתן להפוך אותם להיות אנשים שמחים יותר, ולהעניק לחייהם משמעות רבה יותר, עתה כשחזרו הביתה?"

השיחה עם אריאל מדינה, אחד ממנחי האתגר במרקחה, מגלה עד כמה תהליך העבודה היה מהותי: לא רק פיתוח פתרונות אלא קודם כל פיתוח אמפתיה. "הסטודנטים ממש הזדהו עם המצב של התושבים", הוא מספר, "ילדים שלא יוצאים מהבית, אנשים בתחושת מלחמה מתמדת, עדיין שומעים את הפיצוצים מהלחימה בעזה. התחושות עוד קשות". עבור חלק מהסטודנטים, החיבור היה אישי במיוחד – מי שגרו או למדו בסביבה, חלקם במכללת ספיר הסמוכה, נשאו איתם זיכרונות חיים משדרות, וזה ניכר לאורך כל התהליך.

במהלך ארבעת ימי המרקחה עבדו הסטודנטים על פי מודל ה"דאבל דיימונד": מסגרת עיצובית המתמקדת בזיהוי בעיות, פתיחת אפשרויות, מיקוד, ופיתוח פתרונות. מדינה מתאר את התהליך: "יום ראשון מוקדש להבנת הבעיה והתחברות רגשית, ביום השני מתחילים לצמצם ולהגדיר את האתגר, ביום השלישי כבר נבחר רעיון לפיתוח, וביום הרביעי מציגים פתרון מגובש."

הרעיונות שמציתים תקווה: אפליקציה, אומנות, וטיפול בכלבים

בין שלל הרעיונות שפיתחו הסטודנטים, בלט במיוחד אחד: אפליקציה לבני נוער שמקדמת חיבור קהילתי דרך משחק ואתגרים. האפליקציה, שנבנתה כמו משחק אינטראקטיבי, מציעה לנוער משימות הקשורות לעזרה קהילתית. כל משימה מזכה בקרדיטים, אותם ניתן לצבור ואף לשתף עם חברים.

הערך המוסף? לא רק מתן תחושת משמעות לנוער, אלא גם יצירת חיבורים חברתיים מחודשים בין בני גילם – כאלה שהתפוגגו תחת ענני המלחמה והבידוד. "זה היה מרגש לראות איך רעיון כל כך פשוט נוגע בכל כך הרבה רבדים – קהילה, שייכות, משחק, משמעות", אומר מדינה.

רעיונות נוספים כללו פלטפורמות אומנותיות לביטוי רגשי, סדנאות לציור וכתיבה שמיועדות לתושבים מכל הגילאים, וכן פרויקטים של טיפול באמצעות כלבים, המאפשרים לתושבים – ובעיקר לילדים – לחוות תחושת ביטחון, חמלה, ונחמה.

העיר, הסטודנטים והמרחב שביניהם

"הכיתה שלי ממש בלטה", מסכם מדינה בגאווה. "הייתה מעורבות רגשית אמיתית, לא רק פתרונות טכניים. זה מה שהפך את התוצרים למרגשים ולרלוונטיים כל כך". לדבריו, מה שבלט יותר מהכל הייתה המחויבות. הסטודנטים לא חיפשו פתרון רק כדי "לסמן וי" – הם ביקשו להחזיר משהו, ולו במעט, לקהילה שצריכה את זה כל כך.

מבט לעתיד: ממרקחה למציאות

רבים מהפתרונות שהוצגו נמצאים כעת בבחינה של עיריית שדרות. חלקם עשויים להפוך ליוזמות אמיתיות – אפליקציה שתפותח, סדנאות שיוצעו בבתי הספר, שיתופי פעולה עם עמותות לטיפול בעזרת בעלי חיים. אך גם אם לא כולם יתממשו, התרומה כבר קרתה: נוצר שיח חדש, כזה שמבוסס על הבנה עמוקה, מחויבות רגשית ורצון כן לראות את העיר הזאת קמה על רגליה – לא רק פיזית, אלא גם רגשית ונפשית.

אתגר עיריית שדרות לא חיפש פתרונות קסם. הוא ביקש לעצור, להביט, ולהבין כיצד אפשר לחזור הביתה – באמת. דרך עיניהם, רעיונותיהם וליבם של הסטודנטים, ניתן אולי לראות התחלה של מסע ארוך – מסע שבו לתושבים תהיה לא רק קורת גג, אלא גם סיבה לחייך בבוקר.

צילום בראש העמוד: חיים גולדברג/פלאש90