לחן עממי: תערוכה מיוחדת לכבוד 70 שנה למדינת ישראל ביוזמת מכון שנקר לחקר ותיעוד העיצוב בישראל

מפגש מקורי דרך מחוות גוף בין צורף, תכשיט ועונד של צורפים מובילים בארץ. בנטור תיעדה את התנועה הנוצרת ברגע שבו היוצר מוסר את התכשיט, ובזמן שהעונד נפגש עם התכשיט ועונד אותו. מסירת התכשיט, הטומן בתוכו סיפור של מקומיות ועשייה, וענידתו כאקט אישי־אינטימי, מייצרים מחוות גוף, מערכות יחסים ותקשורת. התערוכה בוחנת אם הכוראוגרפיה של מסירת התכשיט והכוראוגרפיה של ענידתו תלויות תרבות, ומהם היחסים בין היסטוריה מקומית לחוויה אישית, בין יצירה לשימוש שלה.

rn

4 לקילו: סיפורים על עגבניות
rnאוצרות: ליאורה רוזין ולו מוריה

אחד מסמליה המובהקים ביותר של הישראליות היה במשך שנים רבות התפוז, פרי של שמש ואדמה המשרת היטב את הנרטיב של עבודת כפיים עברית בארץ ישראל. מאז שנות ה־90 של המאה ה־20 הפכה גם עגבניית השרי לאחד מסמלי המדינה, ואף התפרסמה כהמצאה מקומית. מהלך זה מייצג במידה רבה את השינוי בדימוי של ישראל, ממעצמה חקלאית שתפוזים הם שגריריה ל״סטארט־אפ ניישן״, שמפתחת ומייצאת טכנולוגיה בצורת מיליוני זרעי עגבניות בשנה לכל העולם. אם התפוז היה ייצור של ״חומרה״ אכילה, העגבנייה היא ״תוכנה״ בעלת יכולת שכפול ושכלול אין־סופית.

האם עגבניית השרי אכן הומצאה בישראל? משיחות עם מטפחים, מגדלים, משווקים ואוהבי עגבניות, התשובה האמיתית עודנה חמקמקה ואינה חד־משמעית. בתערוכה זו נבחנת העגבנייה כסמל וכאובייקט, שבתהליך פיתוחה החקלאי קיימים קווי דמיון רבים לתהליכי הפיתוח הקלאסיים של עולם עיצוב המוצר. כך, לדוגמה, מנגנונים לזיהוי צרכי ומגמות שוק, חוויית משתמש, הנדסת אנוש, חוויית קניה ומיתוג הופכים לכלים עבור מפתחי העגבנייה המודרנית. אורך חיי המדף, צבעה, גודלה, עובי קליפתה, אופן גדילתה, מתיקותה של העגבנייה ואף ״סיפור המותג״ שלה – כולם הופכים למאפיינים של מוצר שאפשר לשלוט בהם ולהתאימם לרצונות הצרכנים.

בורן פרום רוק – נועה קוריאל, זהר קורן ועידן עם־שלם (צילום: כרמל רובינשטיין)

נַעֲשֶׂה. חפצים בין קודש לחול
rnאוצרים: סטודיו Reddish – נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן

התערוכה מציגה מסע מחקר בעקבות האוביקטים הייחודיים שבהם נעזר הציבור הדתי. החפצים מרתקים ומשקפים את החברה שבה הם נוצרו, את הצרכים האנושיים של משתמשיהם, ואת השינויים ברוח הזמן. בתערוכה יוצגו בין השאר ספר אקורדיון רבנים לעריסת תינוק, מגן ציצית למכונת הכביסה, חנוכיית חב״ד חד פעמית ועוד.

צווארון כחול־לבן 
rnאוצרות: טל אמית (מנהלת ארכיון הטקסטיל והאופנה ע"ש רוז) וליה שורץ

מתי בפעם האחרונה זיהיתם פריט אופנה ישראלי? האם יש דבר כזה בכלל? והאם הוא מבוסס על שורשים מקומיים או שלא בהכרח? ומה בכל זאת גורם לנו לזהות אותו ככזה? מעצבי אופנה בכל העולם משתמשים – במודע או לא במודע – בזהות המקומית שלהם כדי ליצור. גופיית טריקו בצבע ירוק זית, נעלי קיפי, חאקי אתא וחולצות סוף מסלול – בעבורנו הישראלים פריטים אלה נושאים מטען של זהות מקומית. אך לפעמים פריטי לבוש שאנחנו מזהים כישראליים לחלוטין, מעוררים גם אצל אחרים זיכרונות ממקומות רחוקים. כך, התערוכה עוסקת בפריטי לבוש ישראליים, באופנה הנובעת מהם ובחוויה המתלווה למפגש איתם, המושפעת מנקודת המבט הסובייקטיבית ומן המטען שנושא עמו הצופה.

490 קנים
rnאוצר: נדב ברקן

70 שנים אחרי הקמת המדינה, פנה נדב ברקן ל־70 מעצבים גרפיים וביקש מהם להציג את הפרשנות שלהם למנורת שבעת הקנים שנחשפה ב־10 בפברואר 1949 על ידי מועצת מדינת ישראל. מנורת שבעת הקנים היא אייקון יהודי ייחודי, שלא קיים בתרבויות אחרות. תהליך עיצובו של הסמל החל במכרז שזכה למאות תגובות. השקפת עולמם, התובנות והמחשבות שלהם כלפי המקום הזה מבוטאים ב־70 סמלי מנורה חדשים.

לחן עממי, אוצר ראשי: יובל סער. אוצרים: איה בנטור, טל אמית וליה שורץ, ליאורה רוזין ולו מוריה, נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן, נדב ברקן, בית האמנים, אלחריזי 9, תל אביב

rnt
• אל תחמיצו: לעמוד האירוע בפייסבוק לחצו כאן!

rn

בראש העמוד: עבודה של יוסי למל המשתתפת בתערוכה

rn