מרקחה שווה: האפשרות להאריך את המבט אל המקום שבו לכאורה נגמרות האפשרויות

מרקחה שווה: האפשרות להאריך את המבט אל המקום שבו לכאורה נגמרות האפשרויות

'#, #, "

איך כותבים על המובן מאליו? טקסט מאת: גלית גאון

rnrn

פתחתי את המחשב ומולי הופיע על הלוגו של גוגל, חתול מחייך בשחור לבן. 200 שנה להולדתו של המאייר ג׳ון טניאל (John Tenniel), מי שנתן צורה לסיפור שנדמה שמאפשר לכולנו להביט דרך מראה על עצמנו, על הבחירות שלנו, על הדרך שאנחנו עושים כבני אדם: הדרך המקצועית והדרך האנושית. האם אנחנו מסכימים להרים את העיניים, להביט במציאות ולא להסיט את המבט?

rnrn

ביום שלישי, בפעם השלישית, יהיה לי הכבוד והעונג לקחת חלק במרקחה. בפעם השנייה נקדיש שלושה ימים של עשייה למען אחרים: ״מרקחה שווה״ קראנו לה. 750 סטודנטים, 60 מרצים, 30 ארגונים ועמותות יקחו השנה חלק במרתון פעילות רב תחומי של שלושה ימים, המיועד לכלל הסטודנטים בשנה ב׳ של הנדסה, עיצוב ואמנות.

rnrn

rnrn

לדוגמה, סדנה בשיתוף בית הספר היסודי במועצה אזורית אשכול – חשיבה מחדש על עיצוב המיגוניות כמרחבים נגישית רגשית; סדנה בשיתוף החברה להגנת הטבע ופארק הצפרות – הנגשת חווית הביקור בפארק לכבדי ראיה; סדנה בשיתוף כנפים של קרמבו – פיתוח משחקים שיתופיים חדשים; סדנה בשיתוף ארגון מורים ללא גבולות – פיתוח אמצעי הוראה ונגישות פדגוגית; או סדנה בשיתוף מוזיאון ארצות המקרא – פיתוח כלי הנגשה פיזים ותרבותיים לקהל של שלוש הדתות, ״נגישות דתית״. חלק מהסדנאות מתקיימות בשנקר, ויש כאלה שמתקיימות במקומות אחרים כמו הבריכה השיקומית בחולון, בית הספר היסודי בקיבוץ רעים או אחוזת ראשונים בראשון לציון.

rnrn

rnt
• לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן!

rn

rn"'