מקור ראשון: פרופ' עודד היילברונר על שקיעתו של השמאל הפוליטי כמשבר כללי של הליברליזם במערב

בכל ארצות התרבות המערבית ניצבות כיום קבוצות השמאל בפני שוקת שבורה: גלי פופוליזם, שנאת זרים, תחיית רגשות לאומניים ולאומיים, ניאו-ליברליזם תרבותי, ובעיקר התקפה מוחצת על פוליטיקת הזהויות ופרויקט הרב-תרבותיות. בשמאל מצדו ישנה אוירה של כניעה, השלמה ובעיקר מלנכוליה ונוסטלגיה לעבר שבו השמאל היה לא רק הכוח ההגמוני, אלא הציע חזון אוטופי, "עולם חדש, אמיץ". בפתח המאה ה-21, כותב הכלכלן סטפן דריל קינג, נראה העולם כ"עולם חדש, עגום".

הסיבות למלנכוליה הליברלית עמוקות: מקורן בתהליכים עולמיים שהחלו לפני עשרות שנים, בעיקר לאחר סיום המלחמה הקרה, והגיעו לשברן בעשור האחרון, הן באירופה והן בישראל. רק לפני 30 שנה נראה היה כי ההיסטוריה עצרה מלכת. שנת 1989 ונפילת הגוש הקומוניסטי יצרו בקרב חוגי השמאל תחושה של "קץ ההיסטוריה". במאבק בן מאה שנים בברבריות ובטוטליטריזם ניצחו לבסוף "הטובים", הליברלים והסוציאליסטים. העולם שנולד לאחר סיום המלחמה הקרה היה אחיד: מאז הרפורמציה הפרוטסטנטית לא הייתה אידאולוגיה אחת בעלת הגמוניה גלובלית כניאו-ליברליזם, טוען ההיסטוריון האיטלקי אנציו טרברסו.

הסכמי הפיוס עם הפלשתינים במזרח התיכון הביאו לתגובה דומה בישראל. נפילת הקומוניזם והסכמי אוסלו סימלו את "אביב העמים" החדש. כבשנת 1848, הם יצרו במערב ובשמאל הישראלי גל התלהבות, ולמשך תקופה קצרה גם ציפיות עצומות לעולם ולמזרח תיכון הבנוי על יסודות של צדק, חופש לנדכאים ושוויון לכול.

בראש העמוד: Photo by Кирилл Жаркой on Unsplash

מתעניינים/ות בלימודים בשנקר?

התקשרו עכשיו למרכז המידע והרישום 1-800-55-1111, או השאירו פרטים ונחזור אליכם >>

התקשרו אלינו 1-800-55-1111, או השאירו פרטים ונחזור אליכם >>