DezignZoom: המסע של פיני ליבוביץ' לצמרת עולם העיצוב

כשהוול סטריט ג'ורנל ביקש לתת לקוראיו טעימה מסצינת העיצוב / אדריכלות התל-אביבית, נחתה רות בלומפילד בחללי העבודה של פיצו קדם, אילה צרפתי ופיני ליבוביץ' - מרצה בכיר במחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר.

בסטודיו היפואי של ליבוביץ' הוקסמה בלומפילד - כתבת פרילאנס בתחום הנדל"ן שכותבת גם לטיימס, ללונדון איוונינג סטנדרט ולסנדיי טלגרף - מהרהיטים האיקוניים שהפכו לאבן דרך בתולדות הקצרים של העיצוב הישראלי: כיסא הבלונים, רהיטי העץ Strip, השולחן החברתי Moving Table, או שולחן הצלחות Tabless. המשותף להם, ולעבודות מוקדמות אחרות של ליבוביץ', הוא היותם אובייקטים פיסוליים, שהורכבו מחפצי יומיום וצמחו על דשן התרבות הישראלית כשהם מציגים מבט יצירתי, רווי הומור, פשוט ובאותה עת מתוחכם ומעודן של ההווי המקומי. 

ספריית Textblock שהוצגה מילאנו (יח"צ)

ליבוביץ' בכלל לא תכנן להגיע לשבוע העיצוב של מילנו בשנה שעברה. אבל אז הגיע לביקור סטודיו הגלריסט אלברטו לוי, ראה את קוביות העץ החדשות והתלהב, וכך, חודשיים וקצת מאוחר יותר, בלוח זמנים מטורף, הציג לייבוביץ' את T-E-X-T-B-L-O-C-K בגלריה של לוי בויה סן מוריליו. מיצב הקוביות משך  את עינה של חברת הרהיטים הפולנית הצעירה Tre, וזו רכשה את הזכויות על ייצורן ומתעתדת להציגן - אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון - במילנו באפריל הקרוב, הפעם כמוצר מוגמר.

לפני ארבע שנים החליט ליבוביץ' לשנות כיוון ולרתום את אהבתו, ניסיונו ויכולותיו בתחום עיצוב הרהיטים לעבודה עם חברות עיצוב בחו"ל. "יש תעשייה נפלאה בארץ", הוא אומר, "אבל קיים נתק בתקשורת בינה לבין המעצבים. הם מדברים בשתי שפות שונות. בהתכווננות אל המאס מרקט, פונה התעשייה המקומית לרוב למכנה המשותף הרחב ביותר, ולא מחפשת את הייחודיות, את העומק ואת ההקשרים התרבותיים שהם הערך המוסף שמביא איתו המעצב". הקשר בין יצרנים למעצבים, מסביר ליבוביץ, הוא תהליך מורכב, שנבנה לאורך זמן ומחייב עלויות פיתוח, דבר ממנו חוששים היצרנים בארץ. באין דיאלוג בין העיצוב לתעשייה, נאלצים המעצבים לפנות ליצירה חופשית ולהמציא את עצמם כל פעם מחדש. 

בראש העמוד: שולחן האוכל של ליבוביץ' שעבר לפיתוח חברת "קאזמניה" (הדמיה: עודד ובמן)

מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים