לפני הסטיקרים בוואטסאפ: איך מאחלים שנה טובה בישראלית?

לפני הסטיקרים בוואטסאפ: איך מאחלים שנה טובה בישראלית?

מאת שרה ליברמן, בשיתוף מרכז שנקר לחקר העיצוב בישראל

אגרות הברכה המיתולוגיות של ראש השנה אולי נדמות כיום כפריט נוסטלגי, אך הן מהוות חלון מרתק להבנת התרבות הישראלית. מעבר לברכה אישית, האגרות היו מדיום חזותי שדרכו ניתן לעקוב אחרי תמורות פוליטיות, חברתיות ורגשיות. הן מספרות את סיפור המקום – ממסורת יהודית ועד ביקורת נוקבת על המציאות הישראלית.

מנהג שליחת אגרות ברכה החל בקרב יהודי גרמניה כבר במאה ה-14. עם התפתחות הדפוס והדואר במאה ה-19, הפך המנהג לפופולרי גם בקרב קהילות יהודיות במזרח אירופה ובאמריקה. בארץ ישראל, בתקופת היישוב, האגרות לבשו אופי ציוני מובהק: דימויים של חלוצים, בניין הארץ ועמל פיזי שימשו לא רק לברכה אלא גם לתעמולה ולחיזוק הזהות הלאומית.

לאחר קום המדינה, האגרות שיקפו את סדר היום של המדינה הצעירה – עלייה, קליטה, ביטחון ופיתוח. הן הפכו לכלי המבטא גאווה לאומית ומאחד בין קהילות מפוזרות, בישראל ובתפוצות.

מה מספרות האגרות?

בעקבות השינוים בשנות ה-80, אגרות שעיצבו מעצבים גרפיים קיבלו מעמד חתרני. שולבו בהן מסרים ביקורתיים, ששיקפו הלכי רוח ציבוריים סביב מלחמות, מחאות ומשברים כלכליים. במלחמת ששת הימים (1967) האגרות התמלאו בדימויים של ניצחון ושגשוג – חיילי צה"ל, מצעדים, דגלים וסמלי המדינה.

אך אחרי מלחמת יום כיפור (1973) ניכרת תחושת ההתפכחות גם בעיצוב אגרות הברכה – האגרות קיבלו איפיון פשוט יותר. שולבו בהן מסרים מסורתיים, כמו ״בספר החיים תכתבו ותחתמו״ לצד מוטיבים חזותיים כמו שופר, רימון, דבש, פריחה, יונת שלום, דגל וסמלי המדינה.

האמן והמעצב דוד טרטקובר, זוכה פרס ישראל לעיצוב (2002) שנפטר בשנה האחרונה, שילב בעבודותיו סמלים מסורתיים עם מסרים פוליטיים. בשנת 1983 יצר סדרת אגרות המבוססת על שבעת המינים שבהן התברכה הארץ, אך העניק את להן את פרשנותו האישית. באגרת הראשונה בסדרה, הציב טרטקובר תצלום של הצלם אבי גנור בו נראה רימון יד. הבחירה בדימוי הזה התייחסה לאירוע שהתרחש באותה השנה, בו הושלך רימון יד לעבר מפגינים מתנועת ׳שלום עכשיו׳ בירושלים. באירוע נרצח אמיל גרינצוויג.
באגרת השניה בסדרה, הציב טרטקובר תצלום נוסף של הצלם אבי גנור ובו נראית פרוסת לחם אחיד פשוטה, שמתכתבת עם החיטה משבעת המינים, וזאת כתגובה לאירועים הכלכליים בארץ באותה שנה.

באגרת נוספת בסדרה, שילב טרטקובר תצלום של הצלם עודד קליין, ובו נראה בקבוק זכוכית מלא בשמן זית, שמתכתב עם אופן מכירת שמן הזית בידי פלסטינים ועם השימוש בבקבוקי התבערה באינתיפאדה.
בשנת 1995 יצר טרטקובר אגרת ברכה שהדימוי המרכזי בה היה תצלום נוסף של הצלם עודד קליין, בו נראה אקדח, שסימל את האלימות הגואה בחברה הישראלית. חודשיים לאחר פרסום האגרת, נורה ונרצח ראש הממשלה יצחק רבין.

בין הנוסטלגי לעכשווי

גם היום ממשיכים מעצבים להשתמש באגרות כדי להביע עמדה.
דוגמה לכך היא האגרת "כתר שבור" של המעצב ניל כהן, שבה כסא פלסטיק שבור מסמל אלימות ומוסכמות חברתיות שהתפרקו – באמצעות דימוי פשוט וישיר, האגרת מצליחה לעורר שיח ביקורתי ומקומי.

אגרות השנה טובה מלוות את התרבות הישראלית כבר למעלה ממאה שנה. הן עברו טרנספורמציה – ממסורת יהודית עתיקה, דרך כלי ציוני ותעמולתי, ועד לפורמט חתרני ומעורר מחשבה.
האגרות שיקפו את תקופות השיא והשפל של החברה הישראלית: אופוריה אחרי ניצחונות, כאב אחרי מלחמות, תקווה, מחאה ותסכול. גם בעידן דיגיטלי, שבו ההודעות מידיות ויזואליות, האגרות מזכירות את כוחו של הדימוי הגרפי לתעד, להביע ולהשפיע.

כותבת הטקסט – שרה ליברמן:
שרה היא סטודנטית בתכנית הבינ"ל לאוצרות עיצוב בשנקר, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ולימודי תואר שני בתכנית הבינתחומית לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. חוקרת תרבות חזותית ומעצבת גרפית.