עבודה של האמנית אורית חופשי נרכשה לאוסף הקבוע של ה-National gallery בוושינגטון, ותוצג בתערוכה שתיפתח בינואר 2023

עבודה של האמנית אורית חופשי נרכשה לאוסף הקבוע של ה-National gallery בוושינגטון, ותוצג בתערוכה שתיפתח בינואר 2023

יצירה של אורית חופשי, אמנית, ראש מסלול הדפס ומרצה בכירה בבית הספר לאמנות רב תחומית בשנקר, נרכשה לאוסף הקבוע של ה-National gallery בוושינגטון, ותוצג בתערוכה שתיפתח בינואר 2023 The Anxious Eye: German Expressionism and Its Legacy.

חופשי, שנולדה ב-1959 לפליטים יהודים מצ'כוסלובקיה, זוכה להכרה הולכת וגוברת בשנים האחרונות, בזכות עבודות גדולות ממדים המשלבות בין הדפסה על חיתוכי עץ ובין רישום, ולעיתים גם משלבת את גלופות העץ עצמן.

הקמת ישראל, ההיסטוריה שלה והסכסוך המתמשך עם הפלסטינים הם ההשראה לנופים המסעירים והנטושים שלה, הבוחנים תמות אוניברסליות בנושאי הגירה, מעברים ונדודים והמחיר אשר "הציוויליזציה" האנושית גובה מהאדמה.

הגלריה הלאומית רכשה את Time… thou ceaseless lackey to eternity, אחד מהפוליפטיכונים (polyptychs) הגדולים שלה. זו היצירה הראשונה של חופשי שנקנתה על ידי האוסף בגלריה הלאומית, והיא נחשבת על ידי האומנית לאחת מיצירות המופת שלה.

הנוף המוצג בעבודה מתפרש על פני ארבעה פאנלים, וכולל שאריות מבניות, אבנים מבצבצות ודמויות בגודל כמעט מלא.

ביצירה המרתקת הזו, כוחות מרומזים של הרס אנושי וטבעי ושינויים והתפתחויות לאורך הזמן חיים בכפיפה אחת. היצירה מתייחסת לנשגב הרומנטי, המודגש על ידי חוסר השקט שנובע מכך שאין ליצירה מיקום ספציפי או מסגרת זמן ספציפית.

הדמויות נראות כמו הלכים ונוודים, הנראים יחסית רגועים ואולי אפילו סטואים, והם מוצגים ככמעט מנותקים מהסביבה שלהם. נדמה שהם מהרהרים בנסיבות שונות במהלך מסע כלשהו או בהשלכות של אירוע קטסטרופלי.

יש ביצירה הזו גם רכיב אוטוביוגרפי: בית הכנסת בפאנל השמאלי ביותר מייצג את בית הכנסת שנהרס במהלך פרעות אנטישמיות בצ'כוסולבוקיה, שבה הוריה התגוררו בעבר. דמות הפורטרט העצמי בקדמת היצירה מעמתת את הצופים עם המבט העוצמתי של חופשי, ומכריחה אותנו לחלוק איתה את תפקיד העדה להשלכות שנובעות מאובדן האנושיות המשותפת שלנו, ואובדן הכבוד לעולם הטבעי המאפשר את קיומנו.

המתחים הרגשיים בין הדמויות והנופים – חוסר תכלית, כניעה, חוסן, בחינה עצמית וציפיות – מודגשים באמצעות הטכניקה של חופשי. את הטכניקה ניתן לתאר כטכניקה אקספרסיוניסטית המרוככת באמצעות אלמנטים ריאליסטיים.

קווי חיתוך העץ שלה נמרצים והם משווים לצורות שלה תחושת דחיפות. הגישה המגוונת שלה להעברת דיו מגלופות עץ באמצעות הדפסה, הידוק ושחרור, הוספת אלמנטים רישומיים, שילוב ושימוש מחדש בגלופות עץ ותיאור צורות משלימות באמצעות צבע, כל אלה יוצרים תחושה של ניכור, נדודים ויחסים מורכבים בין האנושות והעולם הטבעי ובתוכם.

חופשי כותבת: "הנופים בדרך כלל מוצגים כמקומות, מיושבים או לא מיושבים, שנגעו בהם או שלא נגעו בהם, אשר רק לעיתים רחוקות מתחייבים להקשר ספציפי. בהקשרים טבעיים כל כך דרמטיים, אני מוצאת תחושה עמוקה של התפתחות, זמן ומאבקים, לא רק בתור תיעוד לתופעה טבעית, אלא גם בתור השתקפות של ההיסטוריה האנושית.