כיפה: מדי כדורגל, אסתטיקה יפנית, מים חיים והדרת נשים תצוגת האופנה של שנקר

מסורת ארוכת שנים מכתיבה לבוגרי מכללת שנקר במחלקה לעיצוב אופנה לגיטימציה ללכת הכי רחוק שאפשר ביצירת התלבושות לתצוגת הגמר שלהם, שהופכת בזכות זאת להצגה הכי טובה בעיר.

rnrn

הסטודנטים גם נדרשים להסביר מילולית את מקורות ההשראה של עיצוביהם, ולא פעם משעשע לקרוא כמה כובד ראש, עומס היסטורי וסוציולוגי, וידויים ביוגרפיים ואפילו פומפוזיות, יש בטקסטים שהם מחברים. לפעמים מבדר גם להשוות בין ההסברים הכל-כך רציניים לבין הבגד שהם מעלים על המסלול, שהוא פורימי או תיאטרלי או אופראי. ברור שלא מדובר בלבוש יום יומי מעשי, אלא בשואו. שלא לומר שואו-אוף. וזה בהחלט לגיטימי.

rnrn

מתי יוכלו הצעירים המוכשרים האלה, שהשקיעו ממון ושנים של לימוד אינטנסיבי ועמל נמלים בתכנון, גזירה, תפירה וגימורים, להתייחס לבגד כאל ציור, פיסול או תפאורה, אם לא עכשיו על סף היציאה מבית הספר אל החיים עצמם. במפעלי התעשייה הרי ידרשו מהם להיות מחושבים וממושמעים ומעשיים בעיצוב הבגדים שלהם. אפילו אם יפתחו סלון אופנה פרטי משלהם, גם בו ייאלצו להשביע את רצון הלקוחות שבעיקר יבקשו להיראות טוב בבגד, ולא תעניין אותם המשמעות האמנותית שלו.

rnrn