40 שנה ל"סדנה פתוחה": סטודנטים מהמחלקה לאמנות רב-תחומית יצרו מחדש עבודות מהתערוכה המיתולוגית שהוצגה במוזיאון ישראל

40 שנה ל"סדנה פתוחה": סטודנטים מהמחלקה לאמנות רב-תחומית יצרו מחדש עבודות מהתערוכה המיתולוגית שהוצגה במוזיאון ישראל

בשלהי נובמבר 1975 נפתחה בביתן בילי רוז במוזיאון ישראל בירושלים התערוכה הקבוצתית "סדנה פתוחה", בה הציגו 17 אמנים ואמניות מגוון מיצגים, פעולות ואובייקטים. ברבות השנים היא הפכה לאבן דרך היסטורית בתולדות האמנות הישראלית בכלל, ואמנות האוונגרד המקומי של שנות ה-70' בפרט. רבים מהאמנים הצעירים שהשתתפו בתחילת דרכם בתערוכה – אותה אצרו יונה פישר וסרג' שפיצר – הפכו עם השנים לבכירי עולם האמנות בישראל, בהם: רפי לביא, גבי קלזמר, גדעון גכטמן ושרון קרן. 

40 שנה לאחר נעילת התערוכה המיתולוגית, יציגו סטודנטים מהמחלקה לאמנות רב-תחומית גרסה מחודשת לעבודות שהוצגו בה ויבחנו באמצעותן את מקומם בשדה האמנות הישראלי, תוך דיון בשאלות הנוגעות לאותנטיות ולבעלות, לנוסטלגיה ולחדשנות, וליחס בין שכפול לבין מחווה ובין העתקה לבין פרשנות.

בשנות ה-70 לא נעשה תיעוד מסודר של תערוכות, כך שהחומרים אודות "סדנה פתוחה" נותרו דלים ביותר. הביצוע המחודש שלה, שתוכנן ובוצע ביוזמתם של סטודנטים מקורס גלריה, בהנחיית יונתן אמיר, יוצג לאחר מחקר היסטורי שכלל איסוף חומרים בארכיון "מוזיאון ישראל", פגישה עם יונה פישר ושיחות עם האמנים שהשתתפו בתערוכה. 

עבודה עברית: חלק מעבודה של יגאל גכטמן שהוצגה בתערוכה "סדנה פתוחה" בשנת 1967 (באדיבות מוזיאון ישראל בירושלים)

"ביצוע מחדש" הוא מושג מוכר מתחומי המוזיקה והתיאטרון, אך אינו רווח בעולם האמנות החזותית. בין העבודות שיצרו הסטודנטים בעקבות "סדנה פתוחה" יש כאלו שבוצעו כפשוטן כפי שהיו במקור, אחרות מתפקדות כמחווה של האמנים הצעירים לקודמיהם או משתמשות ברעיון העומד בבסיס העבודות הישנות לצורך יצירה חדשה. כך, למשל, כשאינאס יונס ומעין רווח מבצעות מחדש את עבודתו של גדעון גכטמן "עבודה עברית", יחסי הלאום והמעמד שעמדו בבסיס העבודה המקורית מופרעים מתוקף העובדה שהיא מבוצעת מחדש פעמיים – פעם על-ידי אמנית יהודיה, פעם על-ידי ערביה.

עבודתו של דב הלר – "מכירת תפוחי אדמה" – שכללה מכירת תפוחי אדמה במחירי עלות בשקיות מחנות מוזיאון ישראל, הפכה בעבודתו של מאור אלימלך-רונן למשרד תיווך להליכי פונדקאות בחו"ל. אם העבודה המקורית עסקה בסוציאליזם, עבודה ויחסי חליפין, בעבודה החדשה הדגש עובר לשפת המיתוג ומעטפת השיווק המצוחצחת, שמבקשת להעלים את העמל (ואת מבצעותיו), מן המשוואה. 

דגל ארה"ב הפוך: בעקבות עבודתו של פנחס כהן-לגן מתערוכת "סדנה פתוחה" (יח"צ)

לירון צומן ביצעה מחדש את עבודתו של פנחס כהן-גן "דגל ארצות הברית הפוך" – דגל בד גדול ממדים שנתפר על-פי הזמנת האמן כתמונת ראי של דגל ארה"ב המקורי. גרסתה העכשווית ממשיכה את העיסוק ביחסים התרבותיים והפוליטיים בין המדינות, אך מתיקה את האירוע מן הביתן הירושלמי המבודד במוזיאון ישראל למתחם המשרדים בעל השאיפות המנהטניות של צומת עלית ברמת-גן.

עדי כפרי ביצע מחדש את עבודתם של גבי קלזמר ושרון קרן "טראסה": בעוד שקיר האבן שנבנה בשעתו במרכז הגלריה על-ידי פועלים ערבים במהלך התצוגה, עסק בפריצת גבולות ודפוסי תצוגה מקובלים תוך החצנת יחסי הכוחות העומדים בבסיס הפעולה, הוא הופך אצל כפרי לסממן קישוטי, מצועצע, מנותק במכוון מהקשר וחסר תכלית, כשלילה עקרונית של כל תכונותיה המקוריות של העבודה. 

פעולה דדאיסטית או אמנות מבוססת? עבודה של נעה לבב, בעקבות רפי לביא (יח"צ) 

נעה לבב ביצעה עבור התערוכה את עבודתו של רפי לביא, שכללה שלושה ציורים שנבחרו באקראי מאוסף המוזיאון ונתלו באולם כשעליהם הכיתובים "ראש" ו"גרניום", באמצעותה הוא ביקש לבצע פעולה דאדאיסטית ואנרכיסטית ביחס למושגי התרבות הגבוהה, האיכות האמנותית והמוזיאון. לעומתו, לבב מציגה ציורים של סטודנטים-חברים מהמחלקה, אותם היא מוצאת כאיכותיים וראויים לתשומת לב, ובכך מעמתת בין רפי לביא בגרסת "סדנה פתוחה" לדמות המוכרת מקבוצת "עשר פלוס" ופעולות אחרות שביססו את מעמדו כמנהיגה של קהילת אמנים-חברים.

• אל תחמיצו: לעמוד האירוע בפייסבוק לחצו כאן!