הארץ: פרופ עודד היילברונר על אירופה, האירוויזיון וחשיבותה של סובלנות

הארץ: פרופ עודד היילברונר על אירופה, האירוויזיון וחשיבותה של סובלנות

כשנתיים לפני אירוויזיון 1978 כינה ירון לונדון את המוסיקה של ניסים סרוסי "תרבות נמוכה", זרה, אחרת. מוצאו מילא ללא ספק תפקיד מרכזי בכוונותיו האדנותיות של לונדון. כשנה לאחר מכן חל מהפך 1977 וישראל האחרת ניצחה. הליכוד עלה לשלטון ועמו זרמים נוספים שנדחקו עד אז לשולי התרבות הישראלית. אין זה פלא שהצייטגייסט הישראלי החדש התבטא אף בדמות יזהר כהן, זמר ממוצא תימני שהוביל יחד עם להקת "אלפא ביתא" לניצחון בתחרות הזמר הפופולרית ביותר באירופה.

כשנה לאחר מכן חזר המחזה על עצמו, והפעם בדמות גלי עטרי, אף היא ממוצא תימני. יש לזכור שהדימוי של הישראלי "היפה" שרשות השידור הישראלית (שהצטרפה בתחילת שנות השבעים לרשות השידור האירופית וכך התאפשר לישראל להשתתף בתחרות) שאפה להציג עד אז בעולם היה בדמותם של ישראלים "לבנים", צברים, יוצאי קיבוצים, בנים ובנות לניצולי שואה, בוני הארץ וחברמנים מלהקות צבאיות. כאלה היו אילנית, שלמה ארצי, שלישיית שוקולד מנטה מסטיק ולהקת כוורת, שכשלו כידוע מידי שנה בתחרות האירוויזיון. 

הניצחון בשנת 1978, וביתר שאת שנה לאחר מכן, הושג על ידי אלו שההגמונים הישראלים הצליחו עד אז לדחוק לשוליים. מהפך 1977, על משמעויותיו התרבותיות והאתניות, החל במסע הארוך להפוך את השוליים למרכז, וללא שום קשר, תאם אף את הדימוי של ישראל בקרב חבר השיפוט המקצועי של האירוויזיון, שהעניקו ליזהר כהן ולגלי עטרי את המקום הראשון. ניצחונם סימן את זריחת "השמש השחורה של המלנכוליה הליברלית הישראלית" (ארנה בן נפתלי, מני מאוטנר) בקרב ההגמונים האשכנזים. לעומתה הפציעה לאטה השמש הישראלית הים תיכונית, שבעיני תושביה, בעיקר בשנה האחרונה, אינה שוקעת לעולם.

• לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן!

בראש העמוד: Photo by Miguel Ferreira on Unsplash