הארץ: לנפץ חלון הזכוכית

הארץ: לנפץ חלון הזכוכית

אחרי 15 עונות של "פרויקט מסלול", טים גאן הצליח לנשום לרווחה ולחוות רגע בלתי נוירוטי. בעונה האחרונה החזון של מנטור התוכנית סוף כל סוף התגשם: קאסט דוגמניות מגוון שנע ממידה 32 עד מידה 52. שנה קודם לכן העניק גאן מונולוג נרגש לתוכנית החדשות של רשת PBS, שנפתח בזעקת שוד ושבר: איך ייתכן שהשחקנית לזלי ג'ונס לא מצאה שמלה לפרמיירה של "מכסחי השדים" עד כדי כך שפנתה לעזרת עוקביה ברשתות החברתיות? גאן הפציר בתעשיית האופנה להתעורר, להריח את הכסף ולהכיר בפלח השוק העסיסי שבין המידות 48–46, יותר מ–80 מיליון נשים רק בארה"ב. "הבעיה היא לא בלקוחה", טען בלהט, "אלא בעיצובים, שמיועדים למודלים הנהוגים של יופי שסובבים סביב רזון. אני מקווה למחוק את המושג פלאס סייז. אלה נשים רגילות לגמרי". הוא קרא למעצבים לשלוף מחטים ולעצב דגמים מחמיאים עבור צלליות גוף מגוונות ועל פי האתגרים שהלקוחות האלה מציבות ובמקביל הציע לבתי הכלבו הגדולים לתבוע מהמעצבים טווח מידות רחב יותר.

בעונת התצוגות האחרונה של 2017 כבר הופיעו בתצוגות של המעצבים מייקל קורס וכריסטיאן סיריאנו, הראשון שופט "פרויקט מסלול" מיתולוגי והשני זוכה העונה הרביעית, דוגמניות פלאס סייז שהציגו קו פריטים שעוצב בטווח מידות נדיב. הדוגמנית אשלי גרהאם, שמקדמת גישת בודי פוזיטיב ועשתה היסטוריה כשכיכבה על שער "ספורטס אילוסטרייטד", הפכה השנה לנערת הפוסטר של המאבק כשקבלה על כך שלא הוזמנה להשתתף בתצוגה השנתית של ויקטוריה'ס סיקרט. אינספור מותגי פלאס סייז קמו השנה, ומותגים עממיים כמו MISSGUIDED, טארגט ואפילו אסוס זיהו את ההזדמנות העסקית והתדמיתית והציגו קמפיינים שחגגו את הגוף הנשי על משמניו וקימוריו. דוגמנית הפלאס סייז מולי קונסטבל כיכבה בהפקת צילומים בגיליון נובמבר של מגזין פלייבוי, וגם אצלנו, על שער בלייזר החדש מתנוססת במלוא הדרה הדוגמנית ריי שגב. אפילו לוח השנה הפטישיסטי שנלווה לגיליון לא מצליח להרוס, על אף טעם הלוואי של קונספט שפג תוקפו ב–2010: מיסגור בפריים אחד של הנשים השופעות ושל העוגות המוגזמות שהביאו אותן עד הלום.

"יש משהו במידות קטנות שלאו דווקא נובע מהרצון שכולן יהיו רזות, אלא שפשוט נראה טוב יותר", מוסיפה גילי גולן, מרצה בקורס לעיצוב חלונות ראווה של המחלקה לעיצוב תכשיטים בשנקר. "בתעשיית הנעליים למשל, הדגמים שיהיו על המדף תמיד יהיו מהמידה הקטנה ביותר. המידה הקטנה תמיד תהיה בחוץ, כי זה פשוט נראה הכי טוב. נעליים גדולות שמוצגות בפני עצמן, במנותק מהגוף, פשוט נראות ענקיות. בפרופורציות קטנות יותר קל לנו לתפוס את המקום של החפץ במרחב. המידות הקטנות גם מאפשרות להציג בחלון יותר פריטים. במקום להכניס שלוש בובות גדולות, אפשר להציב חמש קטנות. זה גם שיקול. גם בחנויות למידות גדולות תמיד יציגו את המידה הקטנה ביותר הקיימת בחנות. הרבה פעמים אני עוברת ליד חלונות ראווה כאלה ותוהה, 'מה, זה מידות גדולות?'".

• לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן!