מנין הכיסא שלך? מאמר מאת ד"ר אליק פלמן על תהליכי ייצור בעידן המודרני

מנין הכיסא שלך? מאמר מאת ד"ר אליק פלמן על תהליכי ייצור בעידן המודרני

לפעולות האנושיות תמיד היו השלכות על העולם: על הסביבה ועל אנשים אחרים. חלקן חיוביות וחלקן לא.

בעבר, יכולת לראות את ההשלכות האלה בבהירות ובאופן מיידי: אם גדעת עץ כדי לבנות ממנו כסא, יכולת לראות בדיוק מה השתנה בעולם בעקבות ייצור הכסא הזה.

באופן כללי, המערכת הסיבתית שבתוכה פעל אדם הייתה קטנה, הקשרים הסיבתיים היו ברורים, והכוח שכל אחד מאיתנו יכול היה להפעיל היה מוגבל. גם תנאי העבודה של בעלי המקצוע היו גלויים, והמערכת הכלכלית שעל גבה נעשה המסחר במוצרים הייתה ברובה מקומית מצומצמת ופשוטה. ואם קרה שפעולה שנעשתה גרמה לנזק, ניתן היה לראות זאת מיד ולהפיק לקח לפעם הבאה.

אבל כל זה כבר מזמן לא כך. המציאות בה אנו חיים כיום – אין לה כמעט דבר במשותף עם העולם ההוא.

כשאַת רוכשת כיום כסא, כל חלק שלו נוצר במדינות שונות בעולם: למשל, חומר הגלם לברגים נכרה במדינה אחת, הברגים עצמם יוצרו במדינה אחרת, והאריזה במדינה נוספת. מעבר לכך, כל מכונה שהשתתפה בתהליך יוצרה בעשרות מדינות שונות, וכו׳. וכך גם כל שאר מרכיבי הכיסא – הדבקים, העצים השונים, הכימיקלים שמשתתפים בתהליך הייצור.

כך שבייצור הכסא האחד הזה שותפים למעשה המוני אנשים, מכל קצווי תבל, ומבלי שהם כלל יודעים שהם שותפים לפרויקט חובק-העולם כזה. לו היינו מצליחים לצבוע את כל שרשרת התהליכים שקשורים בייצור הכסא האחד, בשימוש בו, ובסיום חייו כפסולת, היה מתקבל רישום של רשת מסועפת עצומה, שכלל לא ברור היכן הקצוות שלה.

כל הרשת העצומה הזו מתקיימת בתוך המציאות הכלכלה הגלובלית שבה מתנהלים חיינו – מציאות המעודדת מיקסום רווחים תוך שימוש וניצול של כל מה שהחוק מתיר.

זה מביא להשלכות דרמטיות על הסביבה ועל בני אדם. למשל, קצב השימוש בחומרי הגלם גבוה כיום בהרבה מקצב ההתחדשות שלהם, מה שמביא להתדלדלות הדרגתית של משאבי הטבע.

כמו כן, ההסבה של שטחי טבע לשטחי תעשייה גורמת לפגיעה קשה בבתי גידול של בעלי חיים, לעתים עד כדי הכחדת מינים שלמים וצמצום המגוון הביולוגי על פני הכדור.

השימוש בכימיקלים ובמזהמים רק מאיץ את התהליכים הללו. וכמובן, שלל תהליכי הייצור והשינוע עושים שימוש בדלקי מאובנים, שמיצרים גזי חממה, שגורמים למשבר האקלים שאנו מצויים בעיצומו.

אם כלל ההשלכות האלה של ייצור אותו כסא היו מתרחשות ליד הנגרית וליד מי שקנה ממנה את הכיסא, סביר שהם לא היו מוכנים לתת לכך יד.

אבל איך יכול להיות להם בכלל מושג מההשלכות האלה, כאשר הן מורכבות מאינספור תהליכים שונים שמתרחשים בקצוות שונים של העולם ולכן נסתרים מהעין ומהתודעה?

בנוסף להשלכות הסביבתיות, יש כמובן גם את ההשלכות חברתיות, שאף הן מסועפות ומתרחשות הרחק מאיתנו, למשל, תנאי ההעסקה של כל מי שנוטלים חלק ברשת הגדולה של כל השותפים ליצירת הכיסא.

לחצֵי השוק מביאים לעתים תכופות להעסקות פוגעניות, בשכר רעב, בימי עבודה ארוכים ללא הפסקות, תוך מגע עם חומרים מסוכנים ותוך סכנת פיטורים מהרגע להרגע.

מעבר לכך, קיימת המדיניות המפלה שיש בחלק מהמפעלים ששותפים ליצירת הכיסא, כנגד טרנסג׳נדרים, מבוגרים, נכים, או מיעוטים, ובחברות של הצווארון הלבן יותר – כמו למשל חברות השיווק של הכסא ושל חלקיו – אפליה כנגד עודף משקל ובכלל כנגד מראה לא מספיק אטרקטיבי.

מעבר לכל אלה, חברות הפרסום דואגות לשווק את הכיסא באופן אגרסיבי, בלי שום קשר למידת הצורך של הקונים באותו כיסא, ותוך תימחור מקסימלי בלי קשר לעלות האמיתית של הייצור. גם כאן, אם כלל ההשלכות האלה היו מתרחשות מול עיני הנגרית או הצרכן, סביר שהם היו מסרבים להשתתף בכך.

אבל התופעות האלה מפוזרות מדי בעולם, רחוקות מדי מן העין ומן הלב, ובאופן טבעי גם מן התודעה.

לבסוף, ולא פחות חשוב, יש גם את ההשלכות של ייצור הכסא הזה על המשתמשים עצמם, שהן הרבה יותר קשות למדידה ועם זאת הן קריטיות לא פחות.

מהי החוויה של השימוש בכיסא הזה? האם מעבר לכך שהוא מעלה את רמת החיים הוא גם מעלה את איכות החיים שלנו? או שהזמינות והפשטות באות על חשבון העושר הרגשי שהפקנו מהכיסא הישן שהחלפנו? ומה לגבי החוויה של התושבים שגרים ליד המפעלים ששותפים בייצור הכיסא הזה? מה המחיר האסתטי והרגשי שהם נאלצים לשלם בעקבות החיים בקרבת המפעלים האלו, ומבלי שקיימת עבורם אפשרות מחאה לגיטימית על כך? איזה בית משפט יפסוק לטובת תובעת המלינה על הסביבה המדכדכת שהיא נאלצת לחיות בה?

ואם השאלות האלה תקפות ביחס לטכנולוגית low-tech כמו כיסא, הרי הן תקפות עשרות מונים ביחס לרכבים אוטונומיים או לטלפונים חכמים.

העלייה במודעות לכל הנושאים הללו נמצאת בשנים האחרונות בתאוצה עצומה, ויותר ויותר אנשים רוצים להשיב לעצמם את האחריות על השפעת אורח חייהם על העולם – אחריות שאבדה כמעט לחלוטין בעשורים האחרונים.

הם עדים להשלכות של הבחירות שלהם, ורבים מחפשים דרך לא לתרום יותר לנזקים האלה; יש רצון גובר לחיות, ליצור ולצרוך מבלי לתת לכל זה יד. אלא שהעולם עדיין לא ערוך מספיק לתת לכך מענה.

המערכת עוצבה באופן שלא מאפשר, למעוניינים בכך, ליטול את האחריות הזו על חייהם ועל השפעתם במידה מספקת.

הביקוש עצום, אך ההיצע דל ביותר. מי שמוכשרים יותר מכל לענות על הדרישה הזו הם המעצבים והמהנדסים.

מעצבת שתהא מודעת לכלל ההשלכות של הייצור, תדע גם לייצר תוך מזעור ההשפעות השליליות ומקסום ההשפעות החיוביות של המוצר. מעצבת כזו, תוכל לספק את הדרישה למוצרים עם מחיר סביבתי ואנושי מינימלי, ושהם בעלי תועלת פרקטית, חווייתית ואסתטית. כמו כל משימה בחוד החנית, זו משימה גדולה ומאתגרת, אך באותה מידה היא מסעירה, משמחת, ובעלת פוטנציאל לענות על אחד הצרכים הגדולים והמשמעותיים של העת הזו.

~