שבע בשנקר: בית הכנסת המרכזי בנצרת עלית והדיאלוג האדריכלי עם כנסיית הבשורה בנצרת | מרצה: נעמי שמחוני

אם בית הכנסת נתפס במבט ראשון כמבנה המשקף את ייעודו הדתי, תכנון בית הכנסת המרכזי בנצרת עלית (כיום נוף הגליל) מציג תמונה מורכבת יותר.

את הקמת המבנה הניעו שיקולים פוליטיים ודיפלומטיים הנובעים מצד אחד מאוכלוסייתה המעורבת של נצרת ומצד שני מחשיבותה הבינלאומית כמוקד תיירותי וצלייני.

בשנת 1954 החלה בניית כנסיית הבשורה המודרנית בנצרת, הקמתה עוררה את מוסדות מדינת ישראל להקים מונומנט יהודי באזור ולערוך בעיירת הפיתוח המרוחקת ממרכז המדינה את תחרות האדריכלים הגדולה בתולדותיה לתכנון בתי כנסת.

במרכז ההרצאה, תצביע נעמי שמחוני על דיאלוג אדריכלי מרומז בין בית הכנסת המרכזי בנצרת עלית וכנסיית הבשורה המודרנית בנצרת.

ביטויי הדיאלוג ניכרים בהצעות התכנון המוקדמות (לא בנויות) למבנים, באימוץ מגמת הברוטליזם ובפריטי האמנות ששולבו בהם.

בעוד שמחקרים קודמים על בית הכנסת הצביעו על מעמדו האיקוני בתולדות האדריכלות הישראלית, עבודתה של נעמי מאירה את תפקידו כסוכן מאבק על צביונה היהודה של המדינה ועל תרומתו לגיבוש זהות האדריכלות היהודית בישראל.

נעמי שמחוני היא אדריכלית, חוקרת ואוצרת. בעבודת המאסטר שנכתבה בבית הספר לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב עסקה בתיאולוגיה ואסתטיקה בפילוסופיה של פרנץ רוזנצווייג.

בימים אלה מסיימת לימודי תואר שלישי בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטה העברית בירושלים.

עבודת הדוקטור עוסקת באדריכלות בתי כנסת בשני עשוריה הראשונים של מדינת ישראל ובתרומתה אצרה את התערוכה "פולקלור קונקרטי: אדריכלות 2018 בשנת הממלכתית. הזהות לגיבוש ניסיונית בבתי כנסת במדינת ישראל בשנות השישים והשבעים."

בנוסף, מחקרה הוצג בכנסים ובמאמרים בכתבי עת בינלאומיים.

בראש העמוד: מימין לשמאל: בית הכנסת המרכזי בנצרת עלית (צילום: אלי סינגלובסקי 2018), כנסיית הבשורה בנצרת (צילום: ויקיפדיה)