מקור ראשון: החיבור של דורון זאבי בין אמנות הטקסטיל ומעילי התורה הוליד תערוכה מקורית ומלאת השראה

סבתא של דורון זאבי תרמה פרוכת לבית הכנסת לעילוי נשמת בעלה, לרגל חתונת הוריו של זאבי. בפרוכת הקטיפה נרקמו עיטורי כוכבים וכמובן הקדשה מיוחדת. שנה לאחר שהסבתא הלכה לעולמה, תרם ישראל, אביו של דורון, פרוכת לעילוי נשמת הוריו ולכבוד בר המצווה של בנו, ובה דאג לשמור על נוסח מוטיבים דומים לאלה שבפרוכת הישנה.

rnrn

כאשר עיצב דורון פרוכת לפרויקט הגמר שלו לתואר שני בעיצוב בשנקר, יצק לתוכה את כאבו על פטירת אביו, יחד עם התייחסות עיצובית לשתי הפרוכות המשפחתיות שקדמו לזו החדשה. הוא עשה מה שמכונה "רימייק" – העתקה ושינוי על בסיס הקיים, מבדים ומחומרים אחרים. הפרוכת הוכנה מפיסות בד שנגזרו מתוך בגרי אביו והרכיבו יחד אריג ייחודי. בין ריבועי הבד שילב רקמת ורדים, כמו הוורד שרקמה אמו יהודית בגובלן שהיה תלוי בבית ילדותו. לאחר שעיטר את הפרוכת בברגים ובאומים שמצא בכלי העבודה של אביו, נוכח לדעת שבלי כוונה נוצר מהם מוטיב הכוכבים שקישט את הפרוכת שתרמה סבתו. כך נוצר חיבור סמלי ומרגש בין הדורות.

rnrn

השילוב הזה שבין מסורת וזיכרון באמצעות עיצוב מודרני הנשען על מנהגים והלכות עתיקים הוא המייחד את עבודתו של זאבי (42), מעצב אופנת עילית ואמן טקסטיל ויודאיקה המתגורר ברמת־גן. בתערוכת פרויקט הגמר שלו במחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, לפני כ-14 שנה, דרכו המבקרים על "שטיח"
rnשל טון מלח גס. זאבי כיסה בו את רצפת התצוגה של התערוכה, שנשאה את הכותרת "עורות גנוזים". את המלח פיזר על הרצפה בגלל תכונתו להכשיר את הבשר ולהעלותו לדרגת כשר לאכילה. הוא חקר את האפשרות להעלות בקודש את מה שנפסל ונזרק, לתת לתשמישי קדושה חיים שניים לאחר סיום תפקודם הראשון. כך עשה גם כשיצר רימונים לספרי תורה משאריות של ייצור בתי תפילין.

rnrn