פודקאסטים

פתיחה

• שירה: בוקר טוב לאלון, אלון ליכטבלאו, מנהל סדנת עץ ממתכת שלנו. איזה כיף שהגעת לאולפן שלנו בשנקר. 
• אלון: תודה רבה, אני שמח להיות פה. 
• שירה: הוצאנו אותך ישירות מהסדנה. ספר לנו קצת, למי שלא מכיר אותך ולסטודנטים וסטודנטיות שעוד לא הגיעו לסדנה, איך הגעת לתחום הזה? 
• אלון:  מגיל צעיר מאוד אהבתי לפרק דברים, להרכיב דברים, לתקן דברים. בגיל 8 אפילו בניתי איזה אלקטרומגנט שמצאנו בבזק כשפירקו שם כל מיני מרכזיות ישנות. חיברתי אותו לסוללה ומשכנו כל מיני דברים ממתכת. ואז חשבתי להיות יותר חכם, לקחת יותר כוח וחיברתי את החוטים לשטקר בבית. 
• שירה: נשמע רעיון מעניין. 
• אלון: התחשמלתי ומאז אני מרכיב ומפרק דברים, בונה ומתכנן.  למדתי בתיכון עיוני. אבל כשהייתי סטודנט בטכניון למדתי הנדסת מכונות. באותו זמן היינו צריכיםלבנות בית ועוד, לפני זה היינו צריכים סלון. הלכנו לראות, ראינו כמה עולה סלון ולסטודנטים דלפונים כמונו לא היה כסף, אז החלטנו שאנחנו נעשה דגם שמצא חן בעינינו. 
• שירה: העתקתם דגם בעצם. 
• אלון: העתקנו איזשהו דגם, לא להפצה אלא לשימוש פנימי. ואז בעצם קניתי עצים במחסן עצים ניסרתי אותם במסור ידני, אפילו לא חשמלי. ממש התחלתי מבייסיק, מאפס. אחר כך היינו צריכים לבנות מטבח והמטבחים האלה נורא יקרים. אז אמרתי לאשתי עשיתי ספה, מה הבעיה? נעשה גם מטבח. אז בנית  את המטבח של הבית.  אני אוהב לעשות דברים שמחזיקים. 
• שירה: כמו שצריך. 
• אלון: כמו שצריך. 

"זה משהו שתמיד היה לנו ביד, ולכן אנחנו טבעית מחוברים לזה"

למה דווקא עץ?

• שירה: אלון, למה עץ? מה אתה כל כך אוהב בעץ? 
• אלון: אמרת את זה, אלון. 
• שירה: אתה אומר זה גורל? לא הייתה ברירה? 
• אלון: כן. העץ הוא מאוד זמין לנו, בהתחשב בעובדה שאבות אבותינו ירדו מהעצים. אז זה משהו שתמיד היה לנו ביד ולכן אנחנו טבעית מחוברים לזה וזה חומר, זאת אומרת, יש המון סוגים של עצים, אבל בגדול זה חומר שקל לגלף אותו עם חומר קשה יותר. בעבר זה היה אבנים או סכינים או כל מיני להבים, שאנשים עיבדו איתם עצים, אפשר לעשות ממנו ידית. 
• שירה: אפשר לעבד אותו בקלות. 

עץ יכול לשבור סכינים

• אלון: יחסית בקלות. יש עצים שלא, יש עצים ששוברים סכינים. מכירה ebony ו ivory על הפסנתר?  אייבורי זה השנהב  ואבוני זה השחור הזה. זה עץ הובנה או ebony באנגלית, שהוא מאוד כבד. הוא מאוד צפוף והוא שוקע במים. להבדיל, אנחנו רגילים שעצים צפים במים. אז האבוני הוא שחור וקשה מאוד לעבד אותו, הוא ממש שובר סכינים, אבל יש עוד,  הוא לא היחיד. ואלה עצים גם מאוד יפים. 
• שירה: יקרים בטח. 
• אלון: יקרים וכבדים. בעיקרון, הצפיפות של העץ זה אומר כמה לאט הוא גדל ולפי זה כמה קשה לעבד אותו. 
• שירה: הצפיפות משפיעה בעצם גם על המשקל שלו ועל החוזק שלו, נכון? 
• אלון: נכון. צפיפות זה פרמטר שמאוד חשוב בעץ. יש כל מיני ספרים שנותנים לך תמונות של איך נראה העץ כחומר גלם ועם כל מיני נתונים עליו. 
• שירה: ועם איזה עץ אתה אוהב לעבוד במיוחד? 
• אלון: אז זה נורא תלוי בייעוד, אם אני רוצה לבנות טיסן אני אעשה אותו מבלזה שהצפיפות שלו היא 0.5. 
• שירה: שזה מרגיש כמעט לא עץ. 
• אלון: כן. אפשר לשבור אותו ביד בקלות. אבל אין לו משקל גבוה, אז אפשר לבנות ממנו אובייקטים ולהטיס אותם והמשקל לא סוחב אותם למטה, זה יתרון. כשרוצים לבנות רהיט כבד לבית, אז לא רוצים שכל מכה של צעצוע של ילד או משהו כזה ישאיר עליו סימנים, אז זה לא יהיה בלזה, זה יהיה מהעצים הקשים יותר. זה יכול להיות מייפל, אגוז, סידר. 

מבנה העץ

• אלון: סידר הוא מהעצים הרכים. הוא כאילו עץ קשה – רך. אבל את הסידר, אני יש לי אהבה אישית אליו.   המבנה של העץ הוא סיבי, יש בו סיבים שבתוכם היה נוזל שהעץ ינק מהקרקע – קוראים לזה מוהל. אז העץ יונק, דרך השורשים, את המוהל מהקרקע והמוהל הזה שט לו לאורך הגזע, ועולה בענפים ומגיע לעלים ושמה מתבצע תהליך של פוטוסינתזה או הטמעה, בעברית. 
• שירה: מזכיר לי משהו מהעבר הרחוק שלמדתי. …

"אפשר להבין את הגיל של העץ לפי מספר הטבעות שלו"

טבעות

• אלון: לעץ יש שורשים, גזע וגוף. כל העץ,  הוא עשוי סיבים סיבים שזה כמו צינוריות קפילריות כאלה שבהן הנוזלים עולים בעץ ואחרי שגודעים את העץ המבנה נשאר אותו דבר, הוא פשוט מתייבש. הוא מאבד את הנוזלים. ואז כמו שאנחנו יודעים, כמשהו מאבד נוזלים, אז הוא מתכווץ. בגלל שהעץ הוא די גלילי, כל ענף שלו הוא די גלילי, אז הוא מתכווץ רדיאלי, זאת אומרת, הוא מתכווץ לכיוון המרכז של המעגל. העץ מחולק לטבעות שנה: הטבעת הכי פנימית היא הראשונה,  כשהעץ היה קטן. כל שנה הוא בונה מסביבה עוד טבעת רכה וטבעת קשה יותר, לפי העונות. 
• שירה: אז זה באמת נכון שאפשר להבין את הגיל של העץ לפי המספר של הטבעות? 
• אלון: כן. יש עצים שחיו אלפי שנים, כמו  בארצות הברית, במידווסט או בקליפורניה שמה. 

חומר טבעי- מה צריך לקחת בחשבון כשעובדים עם עץ

• שירה: בניגוד לחומרים שמיוצרים על ידי בני אדם ,עץ, במהות שלו, הוא חומר גלם טבעי וזה אומר שיש הרבה דברים שאני צריכה לקחת בחשבון לפני שאני עובדת איתו, כמו למשל כיוון הסיבים. איך זה משפיע? 
• אלון: בגלל המבנה של כיוון הסיבים, כשאנחנו הולכים וחותכים עץ או בוא נגיד אם לא נחתוך עץ, אם רק נגדע אותו מהקרקע וניתן לו להתייבש לבד –  אז הוא יושפע ממזג האוויר. אם יש שמש אז הוא יתייבש מבחוץ. ואז השכבה החיצונית מאבדת נוזלים והיא מתכווצת, מתכווצת, מתכווצת אבל מה שבפנים –  עדיין רטוב. כשהשכבה החיצונית מבקעת, נהיים סדקים. אם נחכה באופן טבעי שהעץ יתייבש, לגמרי, אז הוא יהיה כולו מלא סדקים, כי כל פעם שכבה חיצונית תנסה להתכווץ, אבל השכבה הפנימית עדיין לא התכווצה. ואז העץ נמתח נמתח, נמתח עד שמתבקע, וכל העץ נהיה סדקים. כדי למנוע את זה, היום, כשמנסרים עץ או כשגודעים עץ, מנסרים אותו לפרוסות וכל פרוסה מנסרים לחתיכות, לקורות מלבניות. אחר כך מכניסים אותם לייבוש מבוקר בתא ייבוש לכמה שבועות ובזמן הזה מזרימים לחות או עושים בקרה על הלחות בעץ. שמים כל מיני גששי לחות בכל מיני מקומות כדי שבאמת יהיה ייבוש איטי ואחיד של כל האזורים. לפי הדרך שבה פרסו את העץ, הוא מתייבש. אם פורסים אותו סתם לפרוסות לאורך, אז תמיד יהיו טבעות מצד אחד ארוכות יותר, קשתות ארוכות יותר,  ומהצד הפנימי שקרוב יותר לליבה, יהיו קשתות קטנות יותר. ואז, כשהוא מתייבש הוא פשוט מתעוות – חתכת אותו מלבני והוא הופך לבננה.  המיקום של העיניים, גם הוא, משפיע. 

עיניים

• אלון: עיניים זה בעצם הענפים שיצאו מהעץ. עכשיו, מכיוון שהענפים גדלים בכיוון ניצב לעץ, או באיזושהי זווית שהיא לא מקבילה, אז הם בעצם הפרעה לתנועת הסיבים בגזע. זאת אומרת, איפה שיוצא ענף – כיוון הסיבים בענף הוא כמו הסיבים. כיוון הסיבים בגזע הוא לאורך, לאורך הענף. ובייבוש כל החלקים האלה מתייבשים. אז העין הזאת, שבעצם  היא החלק מהענף, מתכווצת ולפעמים היא מתנתקת אפילו מהסיבים של הגזע. ואז יש לנו חור בתוך העץ. לא תמיד זה מתנתק, אבל לפעמים זה סתם מחליש אותו. 
• שירה: ובעצם, עץ זה חומר שהוא חומר טבעי ואורגני והוא ממשיך לחיות ולהיות פעיל ?
• אלון: הוא לא ממשיך לחיות. כשאנחנו אמרנו שהוא מתייבש אנחנו מייבשים אותו בתנור כדי להביא אותו לתנאים של עבודה בנגרות. אנחנו צריכים להוריד לו את רמת הלחות מ 100% כשהוא היה עץ חי לסביבות ה12% עד 8% לחות מהלחות המקורית שהייתה בו. זה אומר שברגע שאנחנו מוציאים אותו מייבוש הוא נחשף לסביבה. אז אם אנחנו משאירים אותו בחוץ ויורד גשם יש הרבה לחות שהוא ישתה כי הסיבים האלה, זה מה שהם יודעים לעשות. הם חורים קטנים, נקבים, כמו אוסף של קשים.

עיוותים בעץ

• שירה: אתה מכיר את זה שפתאום הדלת לא נסגרת? 
• אלון: כן. החום והלחות משפיעים על העץ בגלל שהוא שומר על המבנה, הוא זוכר את המבנה שלו. הוא זוכר בגלל שהמבנה שלו מושפע מתנאי מזג האוויר. אז אם בסביבה העץ יבש והסביבה רטובה אז הוא פשוט סופח אליו נוזלים ואז התעלות האלה מתנפחות. כל העץ בסופו של דבר, מתנפח ואז הוא משנה את המידה שלו. אם הוא בתוך רהיט, אז הוא מתחיל לזוז ולחרוק ולפעמים שומעים כשיש בית מעץ, שומעים חריקות גם ברצפה, גם בקירות, גם כשדורכים. אז יש שיטות, כשעושים רהיטים ולא רוצים שהעץ  יזוז, מחברים עם כל מיני שיניים ועצים באמצע שדוחפים כדי ליצור פני שטח גדולים, בחיבור ודבק. הדבר שמונע את ההשפעות הסביבתיות זה לכה או שמן, אוטמים פשוט את הסיבים, את התעלות המיקרוסקופיות האלה, שהוא לא יוכל לשתות מים מהסביבה, ואז כשהוא לא סופח מים אז הוא לא משנה את מצבו. מצב אחר זה כשהוא בשמש ואז הקרינה מחממת אותו מאוד וגורמת לזה שהוא מאבד נוזלים ואז הוא עוד פעם מתעוות ומתכווץ. 

גלגולו של עץ

• שירה: תגיד אלון, אתה יכול לעשות לנו קצת סדר כי יש את המילה, את המונח, את האידיאה הזאת של העץ, אבל בעצם יש המון מוצרים שעשויים מעץ. הם בתוך העולם הזה של העץ אבל הם לא באמת 100% עץ גולמי, עץ גושני. כל מיני אם די אף, סנדוויץ', אתה יכול להסביר לנו קצת מה ההבדלים ביניהם? 
• אלון: אז נתחיל: התחלנו מהעץ הגולמי, הגושני, המלא, כמו שתמיד אוהבים לקרוא לו עץ מלא זה עץ גושני, זה העץ שבא מהגוש הזה של מהגזע והוא שומר על התכונות שבדיוק דיברנו עליהן. בתעשייה האנושית, כשמדברים על תחום העץ, אז משתמשים בעץ מלא לדברים ספציפיים, אבל מכיוון שאין המון עצים ואנחנו צריכים לשמור על העצים כדי שיהיה לנו חמצן בעולם הזה, אז על כל עץ שאנחנו גודעים אנחנו צריכים לפחות לשתול אחד. 
• שירה: ואנחנו עושים את זה כמובן. …
• אלון: חלקנו עושים, חלקנו לא. אנחנו במדינת ישראל, אין תעשיית עץ מקומית, יש קצת אקליפטוסים וכל מיני עצים שעובר זמנם, ואז מורידים אותם ומייבשים אותם. אבל רוב העצים פה מגיעים מחו"ל מכל רחבי העולם.  ולכן כאן עץ הוא חומר גלם מאוד יקר. 

פורניר

• אלון: עץ הוא חומר יקר וכשיש בעיות ודברים יקרים, אז בני אדם מנסים למצוא פתרונות זולים יותר. פורניר זה פיסה דקה של עץ שמורידים, תחשבו על הגזע, מורידים פיסה כמו טפט כזה. פורסים את העץ, מקלפים ממנו, בעצם שכבה מאוד דקה בין 0.4 מילימטר 0.2 מילימטר עובי. זה תלוי בעץ. כל עץ לפי התכונות שלו, חלק יותר גמישים וחלק יותר מתפוררים. אז יש פורנירים שיותר קשה לעבוד איתם, אבל באופן כללי כשהעץ דק, כשהפרוסה של העץ דקה, אז מאוד קל לתת לה צורות, לשנות אותה, לכופף אותה. אפשר לקחת את הפורנירים האלה ולהדביק אותם אחד על השני, למרוח דבק ולתת להם צורה בתבנית והם יכולים להיות בצורה של כיסא. 
• שירה: זה כבר סנדוויץ? 

סנדוויץ'

• אלון: זה סוג של סנדוויץ', זה נקרא למינציה,  כי יש לו הרבה שכבות. הסדנוויץ שהזכרת זה בעצם פורנרים שמודבקים אחד על גבי השני אבל כיוון הסיבים משתנה ב-90 מעלות בין שכבה לשכבה. ואז זה נותן לנו חוזק של הלוח שמתקבל. קוראים להם בעברית לבידים או לוחות סנדוויץ' והם מאוד נפוצים בתעשייה. יחסית לחומרי גלם אחרים מעץ, הם יקרים כי עדיין אנחנו משתמשים בחומר הגלם העץ. זאת אומרת, לוקחים עץ, ופורסים אותו לפרוסות. ואז משתמשים בפרוסות האלה. אז החומר הזה ניתן לומר שהוא מאוד הנדסי. אפשר לחתוך אותו בכל מיני כיוונים ולבנות איתו כל מיני דברים ואין השפעה של כיוון הסיבים שמפריעה לנו כי הכוחות בו מאוזנים. זאת אומרת, הוא לא רוצה להתעוות לכיוון אחד, תמיד שמים שכבה ושכבה נגדית. וככה, ככל שהלביד עבה יותר אז יש בו יותר שכבות והוא יותר מאזן את הכוחות של העץ שרוצים באמת להתקפל ולחזור להיות העץ העגול שהיה פעם. 
• שירה: ואז יש לנו את האחרונים בשרשרת המזון. 

OSB

• אלון:לא האחרונים, אחרי הלבידים יש OSB,  שבאמריקה עושים מזה כל מיני לוחות, כמו שאצלנו עושים לוחות גבס בקירות של בניין, אז שמה עושים OSB, שזה לוחות שמיוצרים מפורנירים לא שלמים, אלא כל מיני חלקי פורנירים מרוטים כאלה מודבקים באוריינטציה משתנה. ואז מדביקים אותם בלחץ עם דבק ודונג בצד אחד ואז הצד עם הדונג יכול להיות ציפוי לגג מתחת לרעפים. ואז זה גם עמיד במים. OSB, Oriented Strand Board. 

עץ גרוס

• אלון: ואחרי זה מגיעים כל אלה שעשויים משאריות של עץ,  השבבית או הסיבית, כמו שקוראים לה פה, שזה בעצם עץ גרוס. כל הפסולת של העץ שגרסו אותה כמו גרנולה כזאת ומציפים אותה בדבק, מערבבים עם דבק, וכובשים את זה במכבש מאוד גדול ומייצרים פלטות אחידות בתעשייה. בגלל שהתעשיה הזאת נוצרה באנגליה ובאמריקה, אז המידות תמיד בפיט, אז זה 4, פיט על 8, פיט, זה יוצא אצלנו 1.22 מטר על 2.44. אלה המידות הסטנדרטיות של לוחות שקונים, גם אם זה סנדוויץ' וגם אם זה סיבית או אם די אף או דברים שנדבר עליהם אחר כך. החומר הזה אין לו כל כך חוזק. היתרון שלו הוא בזה שהוא קל לייצור והוא זול. זאת אומרת, לא צריך להוריד יער שלם. משתמשים בכל השאריות שיש, בכל הפחת בכל העץ שלא משתמשים בו, בקליפות. לפעמים יש שם כל מיני שאריות של דברים אחרים והדבקים שם מאוד חזקים. העץ בלוחות האלה משמש כמלאן, זאת אומרת הוא פילר, filler הוא חומר שמשתמשים בו בשביל לא להשתמש רק בדבק. זה נותן איזה שהוא חוזק מבחינת המשקל. בדרך כלל מצפים את הלוחות האלה כי אם טובלים אותם במים אז הם מתנפחים ואז מתפוררים ואז ביד זה מתפורר. יש גם בעיות לפעמים לשים שם ברגים כי זה מתפורר, אז עושים חור ושותלים פלסטיק שאפשר להבריג פנימה והחוצה ברגים כי בסיבית אם את מבריגה בורג ישירות לסיבית – אבוד. ברגע שאת מוציאה כבר אי אפשר להשתמש בזה שוב, זה מתחיל להתפורר. בדרך כלל את הסיבית מצפים בחומר סינתטי שהוא כמו טפט בעובי של 70 מקרון אולי של מלמין שזה פולימר מאוד עמיד בשחיקה, אותו חומר שקוראים לו פורמייקה.  fשהוא בא עבה יותר אנחנו קוראים לו פורמייקה, וכשהוא דק מאוד קוראים לו מלמין. השם המלא שלו זה מלמין פורמלדהיד. הדברים האלה הולכים ומתפתחים. ואז אומרים טוב יש לנו את הסיבית. אז למה לא להשתמש גם באבק של העץ? 
• שירה: לזה התכוונתי האחרון בשרשרת המזון. המיץ של הזבל של העץ. 

אבק עץ

• אלון: אז לוקחים את האבק עץ  ומערבבים אותו עם הדבק הפורמל דהיבי הזה, שהוא דרך אגב מאוד רעיל ומאוד מסוכן לבני אדם. הוא מסוכן לבני אדם בתהליך הייצור, ובתהליך השיוף, נניח בנגרות כשמשייפים לפני צביעה, אבל כשזה רהיט מצופה בלכה או מודבק עליו פורמייקה או פורניר הוא לא רעיל. 

• שירה: זה ה MDF?
• אלון: זה האם די אף  MDF  הוא טוב מאוד למשל, לדלתות של ארונות. משתמשים בו המון בתעשייה, הוא חוסך חומרי גלם. יש לו יתרונות: הוא לא מתעוות בחום וקור ולחות, הוא רק מתנפח. אם הוא נחשף ללחות הוא לא מתכווץ כמו שהעץ מתכווץ וחזר, הוא פשוט נשאר נפוח ומתחיל להתפורר. כשמשתמשים בו צריך לדאוג שהוא לא ייטבל במים ושהוא יהיה במקומות שהם מוגנים בבית ולא בחוץ. 
• שירה: בוא נדבר בקצרה על שיטות עיקריות שאפשר לעבד בהן עץ. 
• אלון: עיבוד של עץ, זו טכנולוגיה מאוד וותיקה. זאת אומרת, אם דיברנו מקודם על השוכני העצים שירדו, אז פעם היו משתמשים בעץ כידית, כאמצעי, נבוט,  להרביץ למישהו. אז זה העיבוד הבסיסי, בשביל זה לא צריך הרבה,  לוקחים את העץ כמו שהוא. 

כיוון הסיבים

• אלון: יש כל מיני יתרונות וחסרונות של כיוון הסיבים שלא דיברנו עליהם, אבל צריך ללמוד. זאת אומרת, הסיב, הוא חזק וקשה וגמיש. כשחותכים עץ בניצב לכיוון הסיבים פרוסה מאוד דקה אז היא מאוד שבירה כי כולה עשויה צינורות מאוד קצרים שהחיבור ביניהם הוא מאוד חלש. ולכן בדרך כלל נבחר חתיכות שהם לאורך הסיב. זאת אומרת, הנבוט שהיו משתמשים בו היה חזק, בגלל שהסיבים הם לאורך שלו ולא לרוחב. הדברים האלה משפיעים על העיבוד של העץ. זאת אומרת,  כשאני רוצה לנסר עץ,  יותר קל לי לנסר בניצב לכיוון הסיבים, כי אז אני חותך סיב וממשיך הלאה, לסיב הבא. כשאני מנסה לנסר את העץ במקביל לכיוון הסיבים, אני בעצם מכניס את המסור בין הסיבים.  אז ההתנגדות של העץ הרבה יותר גדולה, כי כש חתכתי לא ניסרתי סיב אלא ניסרתי בין הסיבים. ניסרתי את הדבק. ואני ממשיך להתקדם והמסור כל הזמן מתחכך בסיבים והסיבים חזקים אז הם רק מתחממים ומתחממים. הם מאבדים נוזלים וכאשר העץ מאבד נוזלים הוא מתכווץ על המסור, ואז הוא מקשה עוד יותר על הניסור. ניסור במקביל לכיוון הסיבים הוא הרבה יותר קשה, ולכן כשאתם רואים בסרטים שמישהו מבקע את העץ זה ביקוע  וניסור. הוא לוקח משהו, גרזן שיש לו טריז בקצה, שזה סכין שמתחילה בדק דק ונהיית יותר רחבה, ואז זה נכנס בין הסיבים ונותנים מכה ופשוט מבקעים את הסדקים האלה שהעץ ממילא אוהב להתבקע לאורכם. ביקוע זאת טכנולוגיה אחרת. זאת אומרת, יש טכנולוגיה של ניסור, שזה שיניים קטנות שמורידות כל פעם קצת ויש את הביקוע בגרזן או בטריז שממש מפריד, וכל טכנולוגיה טובה לכיוון אחר של העץ. זאת אומרת, ניסור יהיה יותר טוב בניצב לכיוון הסיב, וביקוע יהיה יותר קל מקביל לכיוון הסיב. זאת למעשה ההפרדה בין משפחות של כלים או של טכנולוגיות.  

סדנת העץ בשנקר

• שירה: סדנת העץ, אני חושבת, היא אחת הסדנאות הכי פעילות בשנקר והמון סטודנטים ממחלקות שונות מגיעים לעבוד בה. איזה סוג של פרויקטים אתה רואה לאורך השנים? על איזה פרויקטים עובדים בסדנה ובאיזה מכונות? 
• אלון: זהו, ההכשרה בסדנה מתחילה בתיאוריה. אני תמיד אומר בתיאוריה –  התיאוריה והפרקטיקה זה אותו דבר, בפרקטיקה – לא. בפרקטיקה מוצאים את כל הדברים שבתאוריה אמורים להיות ככה, אבל פתאום נתקעים בבעיה כזאת, בבעיה אחרת. אז אם לומדים טוב את התיאוריה ומכירים טוב את העץ ואת התכונות שלו או כל חומר גלם אחר שעובדים איתו, אז אפשר לפתור המון בעיות לפני שמגיעים עליהן. זאת אומרת, בקטע התכנוני לתכנן את זה ככה שהקטע הזה יהיה עם כיוון הסיבים. למשל אם אנחנו מדברים על עץ, כדי שלא ישבר, כשמישהו נשען עליו.  בהחלט אני בקטע הזה של התפר בין התיאוריה למעשה. אני למדתי הנדסה. בקושי היה לנו משהו מעשי בלימודים. זה הכל פיזיקה ומתמטיקה. אבל כשבאתי ונגעתי בחומר אז התחלתי להבין באמת, מה זה החוזק הזה שמדברים עליו. יש חומרים שהם פי 10 או פי 100 או פי 1000 יותר חזקים מחומרים אחרים וזה משמעותי אם החומר הרבה יותר חזק,  את יכולה לעשות את האלמנט הרבה יותר דק כי הוא יעמוד בעומס. בעיקר הסטודנטים הראשונים והעיקריים שחיים אצלי בסדנה זה החבר'ה של עיצוב תעשייתי או מעצבי מוצר, שאצלם הסדנה היא צורך יומיומי. זאת אומרת, הם עושים סקיצה על הדף, ואחר כך צריכים לתרגם אותה למודל : או מודל עובד או מודל שנראה כמו הדבר האמיתי. והתחום הזה בעצם נוגע ומשיק לכל תחומי החיים שלנו.  

להתגבר על הפחד

• שירה: כשאתה מלמד את הקורס הבסיסי בעץ,  הבנתי שיש לך תרגיל שהוא תרגיל צעצועים, נכון? למה צעצוע? 
• אלון: כבר כשהתחלתי ראיתי שיש המון סטודנטים, בייחוד כאלה שבאו מעולם עיוני ולא נגעו אף פעם בחומר, שמאוד מפחדים ממכונות. מכונה, זה לא דבר מפחיד, אבל הוא נתפס לנו כדבר מפחיד, כי  הוא יכול לגרום לנו נזק.  גם כי אנחנו פוגשים את זה, אתם רואים את היד שלי, עם הפחות אצבע וחצי. הם מבינים שיש סכנותוזה גם משהו שצריך להנחיל לאנשים, כי בטיחות זה אלף בית של עבודה. העיסוק בצעצועים זה כדי לשבור את הפחד. סטודנטים באים ודבר ראשון שהם עושים, זה צעצוע, זה משהו לא מפחיד, זה משהו שאפשר לטעות בו ולא לעשות בהכרח קווים ישרים ולעשות משהו יותר צורני, לשייף אותו, לעשות לו גלגלים שיסע. ככה יש חוויה מזמינה לכל העולם הזה של היצירה, ואחר כך נותנים להם את הדברים היותר מדויקים בהם יותר צריך להקפיד. זאת אומרת, בהתחלה הם עובדים עם מסור סרט שהוא חותך רק בצורה קווית. אחר כך הם עובדים על מסור שולחן שהוא עיגול ויש בו מגבלות אחרות, שצריך להיות מודעים להם. 

מקלות תמיד יצטרכו

• שירה: איפה אתה רואה את המקום של הנגרות בעתיד? איזה פיתוחים אנחנו נראה או נמשיך לראות? מה אתה צופה שיקרה בתחום הזה? 
• אלון: אני פולני, במקור, רואה שחורות, תמיד יודע שסוף העולם מתקרב, אבל מתישהו איינשטיין אמר שהוא לא יודע מה יהיה במלחמת העולם השלישית, אבל את הרביעית יילחמו באבנים ומקלות. אז מקלות תמיד יצטרכו ומקלות זה מעץ בדרך כלל.  בנימה יותר אופטימית, גם עם כל הטכנולוגיה שנכנסת היום ויש הדפסות תלת מימד וסי אנד סי. אצלנו בסדנת עיצוב, סדנת עיצוב עץ ומתכת, אני מקפיד שהטכנולוגיות יהיו hands on. זאת אומרת, שאנשים יעבדו ויפתחו את הקשר בין אדם למכונה ובין אדם לחומר כי בטכנולוגיות האחרות שדיברנו עליהם שקשורות במחשוב לא נוגעים כמעט בחומר, אולי חוץ מלהוציא אותו מהמכונה. לדעתי גם היום רואים כל מיני אנשים שמחפשים קורסים ביצירה, כי זה חסר לנו כבני אדם, כי אנחנו כבר לא מחזיקים את העץ. אנחנו צריכים לעשות משהו עם הידיים חוץ מלשחק בטלפונים ולכתוב אס. אמ. אסים.  אז אני בקטע הזה, אני אופטימי. אני חושב שתמיד אנשים ירצו את העץ או יהיו מספיק כאלה שרוצים את העץ ונקווה שתמיד יהיו עצים, כי אם לא יהיו עצים גם אנחנו לא נהיה פה. 
• שירה: תודה רבה, אלון על השיחה הבאמת מעניינת ומלמדת הזאת. ניפגש בסדנה.!