פודקאסטים

פתיחה

• שירה: שלום לאירית בדוסה האחת והיחידה, שנמצאת איתי היום באולפן שלנו בשנקר. מצחיק לשבת ככה בפורמט הזה אחרי שאנחנו כבר מכירות הרבה שנים וגם מלמדות משהו כמו 6-7 שנים ביחד במחלקה לעיצוב טקסטיל. בעצם אירית, בואי תספרי למי שלא מכיר אותך עדיין כמה זמן את בשנקר, מה את עושה בשנקר? 
• אירית:  אני בשנת הארבעים שלי בשנקר, עשיתי פה המון תפקידים שונים ורובם היו צמודים לתחום הטקסטיל. התחלתי כלבורנטית אחרי שסיימתי פה את התואר בהנדסת טקסטיל ועכשיו כבר הרבה שנים אני מרצה. 
• שירה: מרצה בתחום הטקסטיל. 
• אירית: התחום שלי בענף הרחב הזה שנקרא טקסטיל הוא חומרים טקסטילים. 
• שירה: ואת גם מנהלת את סדנת הבלתי ארוגים במחלקה. 
• אירית: נכון, שאני אדבר על זה קצת יותר מאוחר. 
• שירה: אז אולי את יכולה לספר לנו איך בכלל התגלגלת לעולם הטקסטיל? למה דווקא טקסטיל? איך הגעת לתחום הזה? 
• אירית:  גדלתי בדרום, בקרית גת וזאת הייתה עיירה של טקסטיל. 
• שירה: בירת הטקסטיל אפשר לומר? 
• אירית: אפשר להגיד לגמרי. היו מפעלים של פולגת, בגיר, אומן. ובתור ילדה בבית ספר לקחו אותנו למלא סיורים שם, עם הקונוסים הצבעוניים והחוטים המלופפים. וכבר מגיל צעיר, ממש מילדות, הוקסמתי מכל החומרים האלה. וזה נתקע לי בראש באיזה שהוא אופן ורק את זה רציתי. רציתי רק ללמוד פה. זה היה חלום שלי והגשמתי אותו. 
• שירה: פעם סיפרת לי, באיזו שיחת מסדרון, שנשמת טקסטיל מילדות. 
• אירית: כן, בגיל 12 עשיתי קורס תפירה ותפרתי לכל מי שהיה מוכן ללבוש, בגיל 8 סרגתי בקרושה. כאילו נולדתי עם האהבה הזאת. 
• שירה: את יודעת להצביע היום בדיעבד מה משך אותך שם? 
• אירית: הצבעוניות, החומרים הרכים. היכולת בקלות יחסית לקבל מוצר. אלו חומרים שמתאהבים בהם. אני התאהבתי והיום המומחיות שלי היא לגרום לאחרים להתאהב. 
• שירה: כן, את מיסיונרית של טקסטיל. 
• אירית: לגמרי.

"כבר מגיל צעיר הוקסמתי מכל החומרים האלה"

מה זה בכלל טקסטיל

• שירה:  בואי ניקח צעד אחורה, תחום הטקסטיל הוא כל כך רחב מצד אחד ונמצא סביבנו בכל מקום, ומצד שני הוא כמעט ונעלם, כלומר מהתודעה שלנו. אנחנו מוקפים בטקסטיל מהרגע שנולדנו. אנחנו נולדים לתוך טקסטיל, יושבים בטקסטיל, ישנים בטקסטיל, לובשים טקסטיל. הוא נמצא בכל מקום ולכן אולי אנחנו לוקחים אותו כמובן אליו ולא יודעים עליו שום דבר ורובנו באמת די בורים. אז בואי ננסה לפרק את השאלה: מה זה בכלל טקסטיל?  
• אירית:  המילה טקסטיל פירושה בד. אם ניקח את המילה טקסט, מספר מילים שמחוברות ביחד, ואת המילה טיל, שמשמעותה סוג של חוט, אז אנחנו עם חוטים מייצרים מבנה יחד, עד שנוצר הבד. במקור, כשהמציאו את המילה הכוונה הייתה לאריג, לשתי וערב, שזה הטקסטיל. היום הטקסטיל נמצא בכל מקום ונעשה בצורה מהירה, כיוון שיש מכונות מאוד משוכללות, הוא הפך לכל כך זמין, ולכן הפך למובן מאליו. אבל הוא כרוך בעבודה מאוד קשה, סיזיפית וארוכה. 
• שירה: עם הרבה שלבים.  אירית:  ואם ננסה לפרק את זה, כמו שמחלקים כל דבר לשלושה חלקים: אז אפשר להגיד שהיחידה הקטנה ביותר שנקראת סיב, זה אותו טיל ארוך ודק שהופך לחוט, החוט הוא עדיין ארוך ודק, שהופך למבנה של בד. אז יש לנו 3 שלבים עיקריים. סיב חוט ובד. סיב חוט ומבנה. כל מה שבנוי עם יחידות קטנות שנקראות סיבים כמו כותנה, כמו צמר גפן אם תרצו, כמו צמר, כמו שיער כלשהו שקיבל מבנה של חוט ארוך ודק אינסופי ואחר כך הפך למבנה. שנקרא בד.

• שירה: אז כשאני באה לעבוד עם איזשהו בד שהוא המוצר קצה של מה שאמרת עכשיו, הרבה דברים משפיעים עליו ועל התכונות שלו – קודם כל מאיזה סיבים הוא מורכב, נכון? 
• אירית: לגמרי. קודם כל, התכונות של הסיבים. משפיעות על הבד. אם הם סופגים אז גם הוא יספוג את המים את הזיעה, אם הם מבודדים אז הוא ישמור על חום הגוף. אם הם מנדפים זיעה או מעבירים חום אז הוא יקרר. 

סיבים טבעיים וסיבים עשויים

• שירה:  כשאנחנו מדברים על סיבים, נהוג לעשות חלוקה בין סיבים טבעיים לסיבים סינטטיים ומלאכותיים. 
• אירית: סיבים עשויים בידי האדם, וסיבים טבעיים – הטבע נתן לנו סיבים ואנחנו יכולים לאסוף אותם.
• שירה: כמו מה? 
• אירית:  כמו כותנה שגדלה כצומח, כמו פשתן שנמצא בתוך גבעול, כמו צמר על כבשה, כמו אלפקה, שזה גם שיער כלשהו. 
• שירה: משי?
• אירית: משי הוא קצת גבולי כי הזחל טווה. כן. מישהו עושה את זה, אבל עדיין לא אדם. אלה סיבים שקיימים בטבע ואנחנו משתמשים בהם. 
• שירה: ובשנים האחרונות מתווספים אליהם עוד הרבה סיבים נוספים מהטבע, נכון? שמייצרים מקליפות למשל. 
• אירית: כן. הם לא בדיוק טבעיים, חומר הגלם הוא טבעי, אבל הוא דורש מפעל. יש סיבים שעשויים בידי האדם – כאלו שחומר הגלם שלהם נמצא בטבע ומשנים לו את הצורה לסיב או ״מסיייבים אותו״ במילה מקצועית. 
• שירה:  דוגמאות?
• אירית : סויה סילק, ויסקוזה שכולם מכירים. היום יש לזה יותר שמות כמו ׳מודל׳, שרואים את זה בשוק. 
• שירה: מה זה אומר ׳מודל?׳ 
• אירית: הוויסקוזה באופן רגיל עשויה מקליפות של עץ אשוח. המודל עשוי מקליפות של עץ אשור, מגזע של עץ אשור. הליוסל עשוי מגזע של עץ אקליפטוס. החברה שאחראית עליו בעיקר היום בעולם, חברת לנזינג (Lenzing) האוסטרית, שמגדלת בחצר המפעל שלה את העצים וכל 6 שנים כורתת והופכת אותם לשבבים ואותם הופכים לסיבים.
• שירה: אוקיי, אז זה מכסה לנו את ה׳מן-מייד׳ העשויים ואת הטבעיים. וחוץ מזה יש לנו עוד משפחה גדולה. 
• אירית: נכון. משפחה גדולה של פולימרים סינתטיים שאפשר להפוך אותם לסיבים, לא רק לכיסא פלסטיק ולא רק למגלשת פלסטיק של ילדים, אפשר גם להפוך אותם לסיבים בתהליך סיוב. 
• שירה: ופה אנחנו בעצם נתקלים בכל הפולי, נכון? פוליאסטר למשל. 
• אירית: פולי – הרבה. 100 יחידה פולי, הרבה יחידות מחוברות בשרשרת אינסופית, שהיא הפולימר. 
• שירה: ויש משהו שאפשר להגיד שמאפיין את כל הפולימרים הסינתטיים? 
• אירית: גם הסיבים הטבעיים הם פולימרים צלולוזיים, פולימרים פרוטאינים, טבעיים שאפשר למצוא אותם בטבע, והפולימרים הסינתטיים זה אדם עשה את הריאקציה הכימית ולכן יש להם תכונות אקסטרים. 
• שירה: מה זה אומר אקסטרים? 
• אירית: אקסטרים זה אומר לטוב שהם מאוד חזקים, ולרע: שהם לא מתכלים. אי אפשר להיפטר מהם, כמו הפלסטיק. נשארים איתנו לנצח. שירה: וגם בתוך המשפחה הזאת יש המון תכונות ומאפיינים שונים, נכון? 

• אירית: המון סוגים. פוליאקריל, פוליאתילן פוליפרופילן. פוליוינילים. מכולם ניתן לעשות סיבים ומהסיבים חוטים ומהחוטים, בדים. 

איזה סיב את?

• שירה:  יש לי שאלה אלייך, שאני אוהבת להשתשעשע בה. אם היית סיב, נגיד עכשיו ברגע זה, איזה סיב היית? 
• אירית: זו שאלה קשה, ממש קשה לבחור. מלא דברים משפיעים עליי בקטע הזה אז אולי מי שישמע אותי ושמע אותי בעבר לא יאמין, אבל אולי היום הייתי משי. 
• שירה: משי, אני לא מאמינה. 
• אירית: כן, כל הסאטנים האלה נכנסו לאופנה חזרה ופתאום הם מוצאים חן בעיניי. המשי מאוד מוחצן ואני מיסודי בן אדם קצת ביישן, וכנראה אני "יוצאת לאור" עם הזמן. 
• שירה: אילו מאפיינים או תכונות יש למשי כחומר? 
• אירית: יש לו מעט מאוד חסרונות, הוא גם וגם וגם. 
• שירה: אני לא יכולה ללבוש את זה, חם לי מדי ומחניק. 
• אירית: תלוי איך עושים אותו. ניסית גזה משי ? 
• שירה: לא 
• אירית: הוא אלוהי. והוא נעים על הגוף. יש לו חיסרון אחד בולט שהוא רגיש לאור והקרינה מחלישה אותו עם הזמן. אבל כמה זמן אנחנו כבר מחזיקים? 
• שירה: לא כדאי נגיד שנעשה ממנו וילון. 
• אירית: לא. ממש לא. 
• שירה: הוא ילך ויתפרק. 
• אירית: נכון, רואים את זה בארמונות מהמאה ה-16, אלה שלא עברו שחזור. אסור לנשום על ידם, הם מתפרקים ומאפירים. 
• שירה: ומה לגבי צמר? גם הוא סיב מאוד חכם. 

"צמר זה סיב מאד חכם אפשר להפוך אותו להכל!"

• אירית: כן, הוא סיב חכם ויש לו הרבה יכולות ואפשר להפוך אותו גם לקייצי, גם לחורפי, בדרך כלל חורפי, אבל אפשר לעשות אותו "cool" מה שנקרא. 
• שירה: זה נכון שהיו מכינים פעם בגדי ים מצמר? למה? 
• אירית: כי לא היו דברים אחרים. זה קצת הזוי, הרעיון של בגדי ים מצמר.  כי הוא סופג מאוד ואז הוא כבד. אבל יש לי תמונה כזאת של סבתא שלי לובשת בגד ים כזה. כך שזה אכן קרה.
• שירה:  מה התכונות של צמר בעצם? 
• אירית: הוא מחמם באופן טבעי. יש לו יכולת לפלוט חום. זאת אומרת בית שיש בו שטיח מצמר, מדדתי את זה באופן אישי הוא ב 2-3 מעלות חם יותר. כשהוא קולט לחות, הוא משחרר חום בגלל המבנה הפיזי שלו. הוא סופג ויש לו גליות טבעית שמאפשרת לו לא רק לחמם, אלא גם לבודד. כשהטמפרטורה יורדת מתחת לעשר מעלות, אז כותנה לא תעשה את העבודה. הצמר כן.

מבחן האש

• שירה: תגידי אירית, נגיד שעכשיו יש לי פרויקט ואני רוצה לבחור בד. איך אני יכולה לזהות ממה מורכב הבד? 
• אירית: אם את אחראית על קולקציה? את יכולה לגשת למעבדה ולעשות בדיקה כימית, שתוצאותיה יגדירו בצורה כמותית ואיכותית את הסיבים והבד. אבל לפני כן כדאי שתעשי מיון, תהליך קצר יחד עם עצמך, כדי לדעת בצורה אינפורמטיבית עם מה יש לך עסק. וזה נעשה על ידי מבחן האש. 
• שירה: מה זה מבחן האש? 

• אירית: אנחנו שורפים קצת סיב או בד, ולפי הריח שיש, לפי הלהבה, לפי השרידים, אנחנו מזהים את סוג הסיב. 
• שירה: כלומר, אני יכולה לחתוך חתיכה קטנה מבד שקיבלתי דוגמה או שקניתי, ולשרוף אותו ובעקבות העשן שיעלה, הריח, הצבע, אוכל לדעת אם הבד טבעי, סינטטי, ואפילו את סוג הסיב? 
• אירית: לגמרי. נניח את נמצאת בטיול בחו"ל ורואה שדרה מלאה צעיפים ואומרים לך שזה פשמינה.  
• שירה: אבל את לא תלכי ותשרפי את כל הצעיפים.  
• אירית: לא. אבל אני עוברת, לוקחת קצת סיבים, ממש קצת בפינצטה, ותמיד יש לי מצית. האף שלי מאוד מחודד. בשריפה, אם זה מן החי אז יש ריח אורגני של שיער שרוף. אם זה מהצומח אז הריח דומה לנייר נשרף. כך בקלות אני יכולה להבדיל בין פשמינה או ויסקוזה. פשמינה היא עז, כך שהריח יהיה ריח אורגני של שיער שרוף. 
• שירה: ואם זה חס וחס וחלילה עשוי מפוליאסטר? 
• אירית: אז זה יהפוך לגוש קשה עם ריח שרוף של צמיגים, כמו בהפגנה. 
• שירה: ומה היית אומרת, שהכי משפיע על תכונות הבד? 
• אירית: זו תמיד שאלה מעניינת שאני אוהבת לשאול את הסטודנטים. למשל מגבון, מה הכי משפיע? סוג הסיב? מבנה החוט? המבנה של הבד? המגבון הוא בד בלתי ארוג, אין בו חוטים. 
• שירה: שזה בעצם מביא אותנו לטכנולוגיית ייצור. 
• אירית: נכון, אין לו מבנה. מה שהכי משפיע עליו הוא סוג הסיב.

איך מייצרים טקסטיל?

• שירה:  איך אפשר לייצר טקסטיל? 
• אירית: בשביל לייצר טקסטיל, זאת אומרת, את הבד,  צריך תשלובת תעשייתית. צריך מפעל שעושה את החוטים שחומר הגלם שלו הוא סיבים. וצריך מפעל שלוקח את החוטים והופך אותם למבנים כמו מפעל אריגה או סריגה. ואז כשיש את הבד גולמי מוכן, צריך לשפר אותו: להוריד לו את כל הדברים המיותרים, לצבוע אותו. אולי להוסיף לו משהו, לשפר לו את התכונות לפי מה שאנחנו רוצים (אשפרה) מדובר בשלושה מפעלים במקום אחד, מה שנקרא תשלובת תעשייתית. 
• שירה: ומה בעצם זמין לנו בתוך שנקר? איזה סדנאות יש לנו בתוך המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר? 
• אירית: אז שנקר היא תשלובת. אפשר להגיע מהתחלה עד הסוף, כי יש את האופציה לעשות קצת חוט. יש את האופציה לקחת את החוטים ולארוג אותם, שתי וערב יש סדנת אריגה עם מכונות גם ישנות וגם חדשות, נולי יד ונולים דיגיטלים, הכי חדשניים של "טויוטה". יש סדנת סריגה שאפשר להגיד עליה אותו דבר – מכונות ידניות ומכונות הכי חדשות של "שטול". יש לנו סדנת הדפסה מאוד מפוארת, הדפסת משי ועל רשת שאפשר ללמוד את כל הטכנולוגיה, שזה כבר אשפרה. אז יש גם את מטוויה ,את האריגה, את הסריגה ואת האשפרה באמצעות צביעה והדפסה. יש מעבדה לבדיקות איכות בשנקר. איך יצא? לעשות בדיקה לפי סטנדרטים ותקנים.
• שירה: ואת הסדנה שלך? 
• אירית: ואת הסדנה לבלתי ארוגים. כן, שאלו בדים בלתי ארוגים כחלק מהטכנולוגיות ליצור בד. ובתוך סדנת הבלתי ארוגים יש כמה מכונות שעדיין עושות חוטים. 

חוטים

• אירית: החוטים הם מבנה. יש כל מיני סוגי חוטים והבד מאוד יושפע ממבנה החוט. החוט יכול להיות מסיבים קטנים כמו כותנה ואז נקרא לו חוט מטווה. אם נסתכל עליו, נראה שיש לו שעירות. השעירות היא זו שגורמת לנו להרגיש בתוך הטקסטיל מאוד מחובקים. 
• שירה: את מדברת על זה וכבר אני מרגישה יותר נוח בכיסא. 
• אירית:  אני אחדד לך את ההרגשה, זה לבוא ביום קר הביתה, להוריד את בגדי העבודה שהיינו איתם כל היום וללבוש את הטרנינג שבפנים הוא קצת פלאפי מגורד, וזו הרגשה מחבקת ומחממת. אחראים עליה הסיבים הקצרים, שמבצבצים החוצה מתוך החוט. הטקסטיל הוא ההגנה שלנו, יושב לנו על הגוף והראשון שמחבק אותנו ומאוד חשוב לאנשים שזה יהיה נעים. זה גם מוכר כי אנחנו באים לחנות שמים את היד על הטקסטיל ומרגישים ווואו, כך שזה חייב להיות שלנו, מצד שני יש את החוטים שעשויים מסיבים ארוכים ללא סוף שנקראים משך, פילמנט. הם יוצרים בד יותר חזק. בדרך כלל אלה יהיו סינטטיים. יותר גמישים, כי הם בדרך כלל מקורזלים בחום, יותר סְטְרֵץ, קצת מנוכר. 
• שירה: כל הבגדי ספורט. 
• אירית: כן, וגם אולי המשי, שפקעת אחת של משי זה בערך אורך של 3000 מטרים. מה שהזחל עושה – 3 ק"מ של סיב – זה מטורף לעומת כותנה, שזה 3 ס"מ אורך סיב. אלה חוטים שונים לגמרי.  אז יהיה לנו בד שעשוי מחוטים כאלה ובד שעשוי מחוטים כאלה ושניהם עשויים מחוטים, ושניהם באותו מבנה, אבל יהיו להם תכונות שונות.

מבנים טקסטיליים

• אירית: ואחר כך יבוא המבנה של הבד עצמו. וגם כאן יש לנו אופציות. יש לנו את האופציות של שתי וערב, אמרנו אריגה, שני חוטים: אחד לאורך (השתי) אחד לרוחב (ערב). השתי הוא השסי של הבד, השלדה שלו. הערב – מכסה. נוצר מבנה מאוד חזק מלא הצלבות, או שלא, ואז יש ציפות. למשל סאטן, הקטע שלו שהוא מבריק – הוא בד שוויצר. מוחצן. כשאני לובשת סאטן בערב כל העיניים עליי, אני מבריקה, אני מושכת תשומת לב וזה בגלל הציפות הרבות. החוט מדלג על כמה חוטי שתי וגורם לאור לחזור בצורה כזאת שהבד נראה מבריק. 
• שירה: או מצעי כותנה-סאטן שהם חלקים? 
• אירית: לגמרי. שהם נותנים "הופעה" למיטה ומזמינים אותנו להיכנס. לעומת ג'ינס למשל, שנחשב לבד מאוד מאוד חזק – "הקוקה קולה" של הבדים. לכל אחד יש ג'ינס אחד לפחות בארון, לג'ינס יש מבנה צלעי שהוא מבנה מיוחד, והסאטן לא נראה כמו הג'ינס, למרות שיש גם ג'ינס סאטן. 
• שירה: זה כבר מתחיל להיות מסובך. 
• אירית: כן, יש. 
• שירה: ואיך קוראים למבנה של הג'ינס בעצם? 
• אירית: אלכסון, twill weave . בשביל לקרוע בד ג'ינס צריך לתלות עליו סדר גודל של 100 ק"ג בכיוון השתי וזה מראה כמה המבנה חזק ולמרות זאת גמיש, מקבל את הצורה של הגוף שזה מדהים. 
• שירה: בגלל החיבור. 
• אירית: כן. היכולת של החוטים טיפה לזוז בתוך המבנה בגלל הציפות. הסאטן פחות גמיש כי הוא מאוד צפוף. אם הוא לא מספיק צפוף, חוטים יזוזו, שזה לא טוב בסאטן כי אז הבד ייקרע ליד התפר. המבנה שרוב הבדים עשויים ממנו שזה חיבור פשוט שתי וערב-  פחות צפוף אבל מאוד יציב.
• שירה: ויש גם עולם שלם של סריגים. 
• אירית: ולצד זה יש עולם אחר, טכנולוגיה אחרת, נישה אחרת שנקראת סריג. כאשר היחידה הקטנה ביותר היא לולאה שמשולבת מכל הצדדים עם לולאות אחרות ויש אינספור אופציות לשלב בין הלולאות או בין הגודל שלהן. הפורטה של הסריגים הוא בגמישות ובנוחיות שלהם. זאת אומרת אם אני אקח, אריג או סריג, ואני אשאל מה יותר מקרר בקיץ? אז ההיגיון אומר אריג כי הוא פחות נפוח והחוטים יותר מפותלים ויותר אוויר יכול להיכנס בדרך כלל ברוב המבנים. אבל מה יותר נוח ללבוש? סריג. אז אני יפה כשנוח לי. אנחנו יפים כשנוח לנו.  

אתם יודעים כבר הכל, אני רק באה לעשות לכם סדר

• אירית: מה נבחר ללבוש? זה נושא לדוקטורט, זה מדעי ההתנהגות של איך בוחרים את הטקסטיל, כי תמיד יש את החולצה הזו שלא נבחרת. למה? כי הגוף שלנו מכיר את החומרים האלה מאז שהוא נולד והוא יודע מה טוב ורק היד נשלחת ולוקחת. זה כמו שמקלידים את הקוד באוטו. תשאלי אותי, מה הקוד? אני לא זוכרת, היד זוכרת. ככה היד זוכרת איזה בגד לבחור ומה טוב לגוף. 
• שירה: את מתחברת למקום שבעצם הידע שלנו בטקסטיל, גם בלי ידע אקדמי, הוא ידע מאוד אינטואיטיבי שנמצא בתוך הדי.אן.איי שאנחנו מרגישות אותו בכף היד ויכולות לפתח את השריר הזה. כמו שאת כבר יודעת למשש בד ולהבין ממה הוא מורכב, וזה שריר שאנחנו יכולות לתרגל, הוא כבר נמצא שם, גם אם אין לנו ידע תיאורטי. 
• אירית: לגמרי. זה מה שאני תמיד אומרת לסטודנטים בשיעור הראשון : אתם כבר יודעים הכל, הגוף שלכם יודע. אני רק באה לעשות סדר ולהעלות את זה לרמת התודעה.
• שירה: ובכל זאת, מתוך השנים שלך בהוראה איזה ידע את מרגישה שחסר לסטודנטים? 
• אירית: כדי שהם יבינו את התכנים האלה הם צריכים ידע מדעי מינימלי. עיצוב הולך עם הנדסה. הם חברים מאוד טובים. העיצוב וההנדסה לא יכולים אחד בלי השני. המעצב מייצר מבנה. איך אפשר להבין את החיים האלה בלי קצת כימיה, קצת פיזיקה וקצת ביולוגיה? 

טקסטיל זה החיים

• שירה: אז זה מביא אותי לשאלה הבאה שרציתי לשאול אותך, התחלנו את השיחה עם זה  שטקסטיל נמצא בכל מקום מסביבנו. אבל איפה הוא נמצא במקומות מפתיעים? כי דיברנו באופן טבעי לאורך הפרק על לבוש וקצת על מצעים וריפוד כמובן, אבל יש מקומות שנהיה מופתעים שיש שם טקסטיל?  
• אירית:  יש את הגיאו-טקסטילים, שהם בתוך האדמה. אנחנו שומעים פה ושם שמתמוטטת גבעה של כורכר בחוף ים, אז אפשר לשריין אותה עם טקסטיל. יש יריעות יוטה, שמתחברות לאדמה. יוטה זה גבעול של צמח והוא מאוד אקולוגי, ומחזק את הקרקע מפגיעות סחף של גשמים, מהתמוטטויות, שלא יהיו סדקים בכבישים. יש טקסטיל בחקלאות. ברפואה, כל הסטנטים בתוך הצנתורים זה סריגת שתי, סוג של לולאות משולמות באיזשהו אופן אנכי. גם סתם בטיול ברחוב נראה שמשיות בבית קפה. בסככות גן שעשועים. הצללות. טקסטיל. 
• שירה: גם לצורך העניין, הפיברגלס אפשר לדבר עליו.
• אירית: בתוך המגלשה, בסירות, בגלשנים, במפרשי הרוח ,בסירות. בכל מקום. טקסטיל זה החיים.   הוא בנוי מיחידות קטנות מצורפות ביחד. יש לו תכונות מרובות, עומקים רבים, גוונים. לפעמים אני עוברת ברחוב – אני רואה את חלונות הראווה הצבעונים, אני אומרת וואו, איזה מזל שזה המקצוע שלי. איך היו נראים החיים בלי חלונות הראווה האלה בלי אנשים שלבושים בצבעים? רואים את זה בתמונות של ספנסר טוניק שהוא אמן שצילם אנשים ערומים בים המלח. זה נראה לא טוב.
• שירה: תתלבשו. 
• אירית: זה נראה לא טוב בלי הצבעים, משעמם, לא ססגוני. מזל שיש לנו בגדים, זה הטקסטיל. 
• שירה: טקסטיל זה החיים ואני הראשונה שתסכים איתך. אנחנו יכולים לספר למאזינים ולמאזינות, הסטודנטים וסטודנטיות הצעירים, שלא יודעים את זה, שפעם ישראל הייתה מעצמת טקסטיל. התחלנו את השיחה מהילדות שלך בקרית גת והייתה פה תעשיה מטורפת. היו מגיעים קניינים מכל העולם כדי לקנות מישראל טקסטיל, והיא הלכה ודעכה כמו עוד תעשיות מסורתיות. 
• אירית: היא לא עמדה בתחרות. אבל אגיד שישראל היא עדיין מעצמה בבדים בלתי ארוגים, כי זאת תעשייה מהירה ולא דורשת הרבה מכונות ושלבים. אני אומרת 1 2, 3 – בד. 
• שירה: כי בעצם מדלגים על שלב הייצור של החוט. 

בד בלתי ארוג

• אירית: יש סיבים, יש מכונה ויוצא בד. מה שנקרא מכניסים כבש, יוצאת חליפה. מהיר ומתאים לישראלים. 
• שירה: אז בואי נחזור רגע לסדנת בלתי ארוגים,  כפי שאמרת – 1, 2. 3 בד. מה בעצם קורה בסדנה הזאת? 
• אירית:  בסדנה יש ליין מעבדתי של מכונות שמסוגלות לעשות את ה- 1 2 3 הזה. משתמשים בסיבים מכל סוג שהוא, לא משנה איזה, בכל אורך, יו ניים איט. מה שאת רוצה תשימי, השמיים הם הגבול. אחר כך לוקחים את הסיבים ומסדרים אותם, שיהיו מקבילים, מסודרים ומוברשים, אם את רוצה, ואז מדקקים אותם לקורית, באנגלית נקרא לזה web – דק מאוד, כמו קורי עכביש. עושים קיפולים כמה שאנחנו רוצים שיהיה עובי, ומאגדים את השכבות באיזשהו אופן. יש לנו 3 שלבים, שלב ראשון-סידור הסיבים. שלב שני-קיפול הסיבים,  שלב שלישי-איגוד הסיבים. אחרי האיגוד, למעשה אפשר כבר לקרוא לזה בד – בד בלתי ארוג. 
• שירה: שבד בלתי ארוג בשביל מי שלא מכיר, יש לנו תעשיה ענפה כמו מה? 
• אירית: עלבד מי שמכיר. 
• שירה: עלבד בע'. 
• אירית: נכון, עלבד בע' זאת אומרת כביכול מעל הבד. סופר בד. אבל כשאנחנו חושבים על המגבון, דווקא נדמה לנו הפוך, אז זו רמיזה לעתיד, כי בעתיד אולי נוכל להפוך את הבדים האלה מעבר למגבון. בעצם, למה שהמגבון לא יהיה שמלה כלה? גם היא חד פעמית. 
• שירה: באיזשהו מובן נכון. 
• אירית: רק מבחינה עיצובית צריך להתגבר על המראה של המגבון וזהו. 
• שירה: זהו. בקטנה, נכון? טוב, זה אחד האתגרים שאנו מציבות לסטודנטים בקורס. 

מחשבות על העתיד

• שירה: אירית, יש שאלה שככה חשבתי עליה לסיום, כי אני יודעת שלאורך השנים יש לך המון רעיונות ויוזמות. באיזשהו מקום את גם בן אדם ממציא. אז אם היית יכולה להמציא איזשהו סיב או בד, או חומר עם תכונות מסוימות שעוד לא נמצא, עוד לא נגיש. יש לך איזשהו רעיון בנושא הזה? מה היית רוצה שיהיה? 
• אירית: האפשרות שנהפוך את הטקסטיל מחומר שהוא כביכול טיפש לחומר שיודע לעשות דברים. אני מאוד מאמינה בקטע הביולוגי שהחיות נולדו עם הבגד עליהם, ומרגע שהם נולדו זה לוקח אותם לכל החיים. אז המחשבות בכיוון הזה, שיהיה דומה לנו, שיהיה חלק מאיתנו. אין לזה סוף למה שאפשר לעשות מטקסטיל זה רגע קיים ורגע לא קיים, וברגע שנבין את היסודות אז נוכל להבין איך אפשר לקחת את זה הלאה. חשוב גם לדעת וגם לקחת את זה הלאה. שתי הקצוות חשובים,
• שירה: תודה רבה לך, אירית בדוסה.  וניפגש בסדנה ומחוצה לה!