פודקאסטים

פתיחה

• שירה: שלום לאופיר זמודזיאק, תודה שהגעת אלינו, איזה כיף. מה שלומך?
• אופיר: מצוין, ברוך השם.
• שירה: כמה זמן אתה מנהל את סדנת הקרמיקה בשנקר?
• אופיר: קרוב ל 20 שנה.
• שירה: אתה מגיע אלינו היום כמנהל הסדנה, אבל אתה גם יוצר ואומן ומפסל, אז איך הגעת לתחום הזה של קרמיקה?
• אופיר: האמת שזה הגיע, הכל בטעויות כאלה. מובילות אותך בחיים כל מיני דרכים כאלה. אבל כן ידעתי אחרי הצבא שאני רוצה ללמוד אומנות. התחלתי ללמוד אומנות באבני ומשם חברה של חבר משכה אותי לבצלאל והראתה לי שם את המחלקה לעיצוב קרמי. מאוד התלהבתי ממנה בלי שידעתי בכלל מה זה קרמיקה.. לא ידעתי שום דבר.
• שירה: ממה התלהבת?
• אופיר: מהכל, מכל מה שהיה שם, כל הצורניות והאפשרויות. החומר הקרמי יש בו קסם כשלא מכירים אותו.
• שירה: מה הקסם?

זה בסך הכל בוץ

• אופיר: קודם כל זה החומר הבסיסי הכי הראשוני שיש. זאת אומרת, זה בסך הכל בוץ, אדמה, כל אחד משחק בו כשהוא הכי קטן, הוא התחבר אליו בגן. דרך אגב, כולם קוראים לו, חימר, כשהשם שלו זה בעצם חומר. וזה הדבר הכי ראשוני שיש. את לוקחת מהאדמה גוש של חומר ופשוט יכולה לייצר בו איזה צורה שאת רוצה. חוץ מזה, התכונות היותר מתקדמות שלו שאנשים לא מכירים כל כך, כל מיני תכונות של חום, של בידוד חום כל מיני תכונות מורכבות של קשיות. הצליל נורא דומה לצליל של מתכת ואפשר אפילו לייצר ממנו כלים למוזיקה.
• שירה: אז כבר בתחילת השיחה שלנו אתה מצביע על שני דברים: מצד אחד מדובר בחומר מאוד מאוד בסיסי וראשוני שאנחנו מכירים אותו באופן עמוק כבני אדם. מצד שני, זהו חומר מתקדם עם הרבה יכולות שאנחנו יכולים לראות אותו במקומות אולי מפתיעים, ונגיע לזה גם.
• אופיר: יש בו כל הזמן שינויים. הקרמיקה קיימת מאז שהאדם גילה את האפשרות לייצר כלים, וכל הזמן, לכל אורך ההיסטוריה, תמיד מוצאים בו איזה חידוש, כולל כיום בתעשיית ההייטק. יש חומר קרמי בהשתלות שיניים, בחלליות, הוא נמצא בכל דבר כמעט. אפילו על נייר טואלט, יש לנו חומר שנקרא קאולין שזה בעצם מכסה את הנייר והוא נותן את המראה הלבן שלו.
• שירה: אז בעצם אנחנו משתמשים בקרמיקה כל יום? בוא רגע נעשה סדר, כי קרמיקה זה עולם נכון? והעולם הזה מכיל בתוכו כל מיני סוגים של חומרים.
• אופיר: כאילו החומרים הקרמיים הבסיס שלהם זה חרסיות אליהם מצטרפים כל מיני "מתיכים" ראשוניים ומשניים, שמורידים את הטמפרטורה של החרסית. אבלמבחינת חומרים, יש חומרים נלווים אליו, כל מיני מינרלים, לרוב מתכות. אבל בסופו של דבר זה הכל קרמיקה, זה הכל חומר שנלקח מהאדמה.

משפחת הקרמיקה

• שירה: ומה ההבדל בתוך המשפחה של קרמיקה? כי אנחנו שומעים למשל, על פורצלן ועל stoneware
• אופיר: החומר הקרמי בנוי משלושה חומרים בסיסיים. נקרא להם פורצלן שזה חרסית ראשונית ויש חרסיות משניות שזה נקרא סטון-וור stoneware, כמו שאמרת שזה נקרא אבנית בעברית. יש אבנית שזה earthenware. השוני בעיניהם זה בעצם הטמפרטורה בה הם נשרפים וגם הצבעוניות שלהם משתנה. ואם אמרנו על תכונות קרמיות אז אפשר לדבר על אטימות למים, דחיסות של החומר, הקשיות שלו. אלה משתנים בהתאם לטמפרטורת השריפה, זה מה שהטמפרטורה בעצם עושה.
• שירה: טמפרטורת השריפה משפיעה על הקשיות של הכלי?
• אופיר: כן. על הקשיות, על הצליל, על האטימות, על הצבע בהתאם לסביבה שהחרסיות נמצאות בהן. כלומר, באיזו סביבה מינרלית היא נמצאת.
• שירה: יש חרסיות בישראל?
• אופיר: בטח. יש בישראל, אפילו אני יודע שבאזור ירדן מצאו קאוליניט שזה בעצם הבסיס לפורצלן. למשל במכתש רמון יש הרבה מאוד מחצבים. היום הפסיקו לחצוב בגלל שהם לא היו נקיים מספיק. לכן אני חושב שכבר לא קורים חרסיות בארץ, וגם אין מפעלים, פחות יש צורך.

• שירה: התחלנו את השיחה בדימוי הזה של הבוץ והחומר, ובסוף יש לי איזו כוס שאני שותה ממנה, נגיד מהדוגמה הכי פשוטה ביומיום אז מה קורה במעבר הזה מהחומר לכוס? איזה תהליך?
• אופיר: קודם כל כדי שחומר ייקרא קרמי הוא חייב לעבור שריפה. אם הוא לא עבר שריפה הוא עדיין סוג של אדמה. ברגע שהוא עובר, בואי נניח שריפה של 600 מעלות, כבר אי אפשר לחזור אחורה, והוא בעצם הופך להיות קרמי ומשנה את האופי שלו. ככל שעולים בטמפרטורה, ככה הוא עובר תהליך שנקרא סנטור. זה מה שמשנה את המבנה של החרסית והופך אותה להיות גם יותר אטומה. היא הופכת להיות כמו זכוכית כמעט במבנה שלה.

איך מעבדים קרמיקה?

• שירה: ואיך נותנים לחומר הזה צורה?
• אופיר: אז יש כל מיני דרכים לעבד את החומר. העיבוד הכי בסיסי נעשה בידיים בצורה של חוליות. לוקחים את החומר כשהוא ברמת פלסטיות מאוד גבוהה, זאת אומרת, הוא יודע לקבל צורה אז נורא קל לעבד אותו, נורא קל לתת לו צורה. כמובן שזה משתנה בכל מיני סוגים של חומרים קרמיים אבל בעיקרון החומר עצמו מאוד פלסטי. מאוד כיף לעבוד איתו גם מבחינת המגע. העבודה הכי בסיסית נעשית עם חוליות, אבל אפשר לצקת אותו. אפשר לדחוס אותו לתבניות. אפשר לעבד אותו על ידי משטחים ולכופף אותו.
• שירה: ולעבוד עם אובניים?
• אופיר: אובניים. שזה ציר שמסתובב, ואני בעצם על ידי סיבוב יכול לייצר צורות סימטריות, מאוד מדויקות.

תבניות קרמיקה

• שירה: זה התחום העיקרי שאתה מתעסק בו או בשנים האחרונות התחום של יציקות קרמיות.
• אופיר: אני מתעסק גם עם יציקות קרמיות ומשלב בין בואי נקרא לזה הייטק ללאו טק, ואני עובד גם עם הדפסות. לפעמים אני מתכנן הכל במחשב, מייצר מודלים לפעמים גם את התבניות במדפסת, ואז בעצם עושה מעבר מהחומר הפלסטי לחומר קרמי או למתכת או לכל חומר אחר. אבל בעיקר אם אנחנו מדברים על קרמיקה אז מייצרים תבניות שהם בדרך כלל עשויות מגבס.
• שירה: למה משתמשים בגבס?
• אופיר: לגבס יש תכונה של ספיגה כמו ספוג. החומר הקרמי בנוי על ידי זה שמוסיפים לו מים באחוז מסוים ואז הוא הופך להיות נוזלי והגבס עצמו, ברגע שהוא מתחיל לשתות את המים מתוך החומר הקרמי, הוא מייצר דופן. ואז בעצם נוצר ככה כלי, נוצרת דופן. ואז בשלב מסוים מרוקנים אותו מתוך התבנית ונוצרת לי קליפה. זה הבסיס ליציקות קרמיות, קליפות.

"אני משלב בין היי-טק ללואו-טק"

לא להאיץ- החומר צריך את הזמן שלו

• שירה: אופיר, דיברנו מקודם עם אלון (מנהל סדנת עץ מתכת ) קצת על מתכות ואיך עובדים עם מתכות וראינו שיש שם תהליכים שהם מאוד מאוד מהירים, ומיידיים. ועולם הקרמיקה הוא לא כזה, נכון? צריך אורך רוח כדי לעבוד בקרמיקה.
• אופיר: אם אין לך אורך רוח, עדיף שלא תיכנסי לסדנה. החומר עצמו אם את מנסה, בואי נקרא לזה "לרמות" או להאיץ בו, הוא פשוט מחזיר לך לא באהבה, או פתאום נסדק ונשבר. הוא צריך את הזמן שלו. החומר הקרמי מלמד אותך מה זה אומר זמן, מה זה אומר סבלנות. עבודה איתו צריכה להיעשות בסבלנות.
• שירה: ולמה? כי יש הרבה שלבים?
• אופיר: כי קודם כל, דבר שלא ציינתי זה שהחומר עצמו, יש בו מים והמים האלה צריכים לצאת לגמרי כדי שנוכל לשרוף את החומר אחרת החומר פשוט יתפוצץ. כשמים הופכים להיות גז, אז הם פשוט יוצאים בלחץ ומפוצצים את העבודה. וגם, כדי לאפשר לחומר להתייבש, אם אנחנו נאיץ בו, אז הוא ייסדק, הוא מתכווץ כל הזמן. וברגע שמאיצים בו, אז הכיווץ הוא לא אחיד ולכן נוצרים סדקים: יש משיכה של כל אזור לכיוון אחר ונוצרים סדקים. ואז העבודה נהרסת.
• שירה: זה אומר שיש לי את החומר שאני עובדת איתו, ואני צריכה לחכות שהכלי או האובייקט יתייבש באופן טבעי, ורק אז אני יכולה לשרוף אותו, נכון?
• אופיר: כן. מלבד זה עוד כשאת עובדת איתו, את גם צריכה להבין את רמת הקשיות של החומר על מנת להמשיך לעבוד איתו. זאת אומרת, אם אני רוצה לבנות משהו מסוים, אני צריך לדעת מתי, באיזה שלב אני יכול לחתוך אותו, באיזה שלב אני יכול לעבד אותו, לכופף אותו. כל שלב כזה זה שלב שלוקח זמן. המים יוצרים גמישות לחומר וברגע שהם יוצאים הם גם יוצרים חוסר גמישות. זאת אומרת, יש אזורים ושלבים בהם אני צריך יותר גמישות כדי לעבוד עם החומר ושלבים שאני צריך פחות. אלו דברים שצריך ללמוד אותם כדי לדעת איך ומתי זה השלב הנכון לעשות כל מיני פעולות על החומר.
• שירה: ועד כמה אתה בכלל מצליח לשלוט? כי בסוף אני מכניסה את העבודה לתנור. האם תמיד אני מקבלת את מה שאני מצפה לקבל?
• אופיר: נפרק את זה לשני שלבים: בשלב הצורני יכולה להיות שליטה אבסולוטית על הדבר. כיום אין בעיה לייצר כל צורה בצורה הכי מדויקת שאפשר. בכלל, יש כל מיני תהליכים שאפשר לייצר דיוק מאוד מאוד גבוה בתהליך הייצור. העניין הוא שלאחר מכן יש דברים ששמים על החומר עצמו, אם זה גלזורות למיניהן שנותנות לנו ברק או צבעוניות מסוימת או לפעמים טקסטורה מסוימת, אז שמה יש לנו פחות שליטה. לפעמים קורים דברים שאנחנו לא תכננו אותם, אבל לרוב, היום התעשייה מאוד מאוד מפותחת.

• אופיר: בתעשייה עצמה דברים נורא נשלטים. את יודעת בדיוק מה את מקבלת. נכון שתמיד יש שינויים, כי זה משנה גם איך שמניחים את הכלי או באיזה תנור. יש שיטות שריפה שהן יותר אינטואיטיביות, למשל, שריפות שנקראות שריפות ראקו או השריפות רדוקציה שבהן התהליכים הם יותר אינטואיטיבים. האש עצמה עושה את הצבעוניות היא זאת שמשנה לנו את הכלי עצמו.
• שירה: ראקו זה שריפה בתוך אש חיה, נכון?
• אופיר: כן. שריפה עם להבה גלויה שהיא בעצם לוקחת חמצן, מתוך הציפויים והגלזורות ושם קורים תהליכים שאנחנו לא יכולים לצפות. כל מיני תהליכים שאנחנו לא יודעים איך האש תזרום בתוך התנור והיא משפיעה ככה על הצבעוניות.
• שירה: וגם בתוך התנור עצמו יכולים להשפיע משתנים כמו באיזה מדף הנחתי את הכלי, נכון?
• אופיר: החום בתנור מאוד משתנה בהתאם למיקום של הכלי במדף. ואז בעצם יכולים להשתנות הצבעוניות של הכלי, בעיקר כי הוא השתנה, או למשל יכול להיות גם קריסות. נגיד אם הטמפרטורות יותר מדי גבוהות לחומר שאני עובד איתו, אז הוא יכול להתעוות לי או לקרוס, וזה גם תלוי במיקום בתנור.

כלי עבודה

• שירה: עם איזה כלי עבודה עובדים בסדנה?
• אופיר: הכלים עצמם יכולים להיות מאוד מאוד בסיסיים. זה יכול להיות חתיכות של עץ שגילפתי ולפסל איתם. זה יכול להיות דברים יותר מורכבים כמו מכשיר שנקרא סלברולר, slab roller שזה מכשיר שמייצר משטחים ואפשר גם לייצר בו טקסטורות מעניינות. יש לנו מה שנקרא אקסטרודר (שיחול) שדרכו אנחנו יכולים לדחוס חומר ולקבל כל מיני צורות שהן חלולות או מלאות. אובניים שאיתם מייצרים דברים שהם יכולים להיות גם סימטריים ועגולים ובעיקר חלולים. זאת אומרת, הכלים עצמם לא מורכבים. והחומרים עצמם הם לא יקרים. זה נורא קל לקחת, לקנות אפילו, חומר ולהתחיל לעבוד איתו. זה לא זהב או כסף.
• שירה: מאוד נגיש.
• אופיר: מאוד נגיש, בדיוק.
• שירה: אז דיברנו קודם קצת על תבניות, ואני אשמח אם נרחיב על זה יותר. איך בעצם מייצרים תבנית?
• אופיר: אז יש לנו את המוצר עצמו ולמוצר הזה אנחנו בעצם מייצרים תבנית. התבנית מעתיקה את המוצר ואז אנחנו יוצקים לתוכה. במקרה הזה החומר הקרמי מעתיק את הצורה.
• שירה: ואז יש לי תבנית שאני יכולה להשתמש בה לנצח?
• אופיר: לא לנצח, יש לה מספר פעמים, בוא נניח סביבות המאתיים יציקות. התבנית מאפשרת לך שכפול של מוצר שתכננת. ויש עוד מטרות לתבניות, אפשר להשתמש בתבנית לא רק לשכפול אלא למעבר בין חומרים: אם אני רוצה להעביר חומר פלסטי לחומר קרמי או לזהב או למתכת אחרת, אז תבנית מאפשרת לי מעבר של חומר. במקרה הקרמי תבנית מאפשרת לי לייצר מוצרים שאני יכול לשלוט במשקל שלהם ולייצר אחידות. התהליך הקרמי מאפשר יצירה של חומרים חלולים שאני יכול לשלוט בעובי דופן שלהם, ואז אני יכול לשלוט במשקל.

התכווצויות

• שירה: אנחנו רואים לפעמים כל מיני חיבורים בין חומרים: בין קרמיקה לחומרים נוספים, או בין קרמיקה לקרמיקה. איך עושים חיבורים ומחברים בחומר?
• אופיר: קודם כל, אם אני רוצה לחבר לקרמיקה חומר נוסף, אז אני צריך לחשוב או לדעת יותר נכון שהחומר עצמו יש לו התכווצות מסוימת. זאת אומרת כל חומר, יש לו אחוז מסוים שהוא מתכווץ, אז אם אני רוצה לחבר אליו חומר אחר, אני צריך להבין מה אחוז ההתכווצות של החומר אחרי השריפה.
• שירה: זה משהו שבכלל לא דיברנו עליו קודם. אחד המאפיינים הבולטים של החומר הקרמי זה שהוא מתכווץ משמעותית לפעמים לשריפה, נכון?
• אופיר: כן. למשל, פורצלן יכול להתכווץ בסביבות ה 16%.
• שירה: שזה המון!
• אופיר: ממש. רואים את זה בעין בצורה מאוד מאוד קיצונית.
• שירה: התבנית יכולה להיות הרבה יותר גדולה מהספל בסוף.
• אופיר: כן. ככה זה קורה, והחומרים הבסיסיים יותר מתכווצים, 5% , 10%. זאת אומרת, צריך לדעת שהחומר מתכווץ ולתכנן בעצם את המוצר אם מחברים אליו חלק אחר שהוא לא קרמי אז צריך לדעת את אחוז ההתכווצות ולתכנן את זה מראש, או שאחרי שמייצרים את החומר הקרמי להתאים אליו, את האובייקט הלא קרמי.

חיבורים בקרמיקה

• אופיר: עכשיו לגבי קרמיקה כשמחברים אותה יש כמה שיטות, השיטה הכי בסיסית זה פשוט למרוח בחיבור עוד חלק כמו בחוליות, לוקחים חוליה נוספת. פשוט מורחים מהחומר עצמו כשהוא רך.
• שירה: חוליות זה מה שקראנו כילדים נחשים, נכון?
• אופיר: כן, בדיוק. אז כן, זה פשוט. מורחים את החוליה על גבי השנייה וזה מחבר אותן. אם עושים את זה בצורה יותר מתקדמת בלי לשנות או לעוות את הצורה, אז אפשר עם חומר שאני מכין מראש, קוראים לו סליפ slip, שהוא יותר משחתי. החומר עצמו מאותו חומר קרמי, פשוט מייצר משחה שאותה אני מניח באזור של המחבר של החיבור. זה יחבר את שני החלקים אחד לשני.
• שירה: זה בעצם דבק מאותו חומר.
• אופיר: בדיוק.

הסדנה בשנקר

• שירה: על מה סטודנטים עובדים בסדנה?
• אופיר: זה תלוי בהם, מאיזה מחלקה הם מגיעים. זאת אומרת, אם זה סטודנטים מעיצוב תעשייתי ואז זה יותר עבודה של תבניות ושכפול. ויש סטודנטים לאמנות ושמה הם עובדים בצורה חופשית אינטואיטיבית יותר, מפסלים ביד לפעמים בלי מכשירים. אבל בתכלס הסדנה יכולה להתאים לכולם. יצא לי ללמד אפילו במחלקה לאופנה או לטקסטיל. עיצוב טקסטיל מתעסק גם ב surface design, אפשר גם לבוא, ולשלב בין טקסטיל לקרמיקה או בין אופנה לקרמיקה.
• שירה: ואז אם סטודנט או סטודנטית רוצים לעבוד בסדנה הם יכולים לגשת, גם אם אין להם קורס מובנה בקרמיקה?
• אופיר: כן. שיבואו אליי פשוט עם איזה פרויקט שהם רוצים לבצע. נשב, נסתכל עליו נראה מה נכון, באיזה צורה הכי נכון לייצר אותו. כל סטודנט בשנקר מבחינתי יכול לבוא ולהגיע לסדנה לעבוד וללמוד על חומר קרמי גם אם הוא לא עשה קורס.
• שירה: יש פרויקט מסוים שאתה זוכר שנעשה בו מהלך מעניין בקרמיקה?
• אופיר: יש הרבה. השילוב הזה בין כל מיני תחומים מביא כל מיני דברים חדשים למשל הייתה פעם סטודנטית לטקסטיל שבפרויקט גמר שלה יצרה אריג ואחר כך עשתה לו שינוי ויצרה לו תבנית ויצקה אותו אחר כך בפולימר ואחר כך גם בחומר קרמי. השילוב הזה, בין כל האפשרויות של הדיסציפלינות השונות, מתחבר מאוד טוב. כל מיני שילובים.

"הקרמיקה קיימת מאז שהאדם גילה את האפשרות ליצור כלים, וכל הזמן, לאורך כל ההיסטוריה תמיד מוצאים בו עוד חידוש"

• שירה: באופן כללי זה מרגיש שבעולם יש היום פריחה בשדה הקרמיקה, נכון?  
• אופיר: כן, משום מה זה הרבה שנים זה לא היה.
• שירה: למה לדעת זה קורה עכשיו?
• אופיר: קודם כל יש הרבה בוגרים שמסיימים בעיצוב תעשייתי. אם זה בחולון או פה, בשנקר, או בבצלאל, שהם מצאו את החומר הקרמי כחומר מאוד נגיש, מאוד קל לעיבוד והם פתחו להם סטודיו קטנים, כאלה, שבהם מייצרים בצורה תעשייתית, נקרא לזה סדרות קטנות, כל מיני מוצרים ומאוד נשבו בחומר הזה. בדרך כלל הסטודנטים לומדים בצורה דיגיטלית הם- מתעסקים בחומרים עצמם, והחומר הזה הוא מאוד מאוד נגיש. כיף לעבוד איתו. וגם אפשר להגיע איתו לתוצאות מאוד גבוהות, ברמה מאוד גבוהה ללא מאמץ משמעותי. את לא צריכה כל מיני מכשירים מאוד יקרים, אז נראה לי שזה יתרון בעניין הזה. ואכן היום הרבה אנשים נמשכים אליו.
• שירה: אז יש לנו פה חומר מאוד נגיש או אפילו זול, כלים שברובם נשמעים יחסית פשוטים. אז מאיפה מגיעה החדשנות בתחום הזה?
• אופיר: החדשנות בדרך כלל מגיעה בהנדסת החומרים שמפתחים כל מיני סוגים של חומרים קרמיים עם עמידות לחום מאוד מאוד גבוהה, מבודדים מאוד טוב, חסינים לאש. לדוגמה, משתמשים בהם בנאסא לצפות את חלליות כדי שיוכלו לעבור באטמוספרה ולא ישרפו כל הזמן. מנסים למצוא גם חומרים שהם קלים יותר. אז מהצד הזה יכולה להגיע חדשנות. בכיוון של טכנולוגיה גם יש חדשנות: מדפסות שלא היו בעבר, יכולים ליצור מבנים מסויימים שלא יכלו בעבר לעשות.

הפתעות בסדנה

• שירה: תגיד אופיר קורים לפעמים דברים מפתיעים בסדנה?
• אופיר: האמת שכן, לפעמים קורים דברים כשלסטודנטים יש רעיון מסוים, שמביא פתאום איזה טוויסט כזה, לחומר עצמו. היה למשל מישהו שחיבר אלקטרוניקה לתוך החומר הקרמי ויצר כל מיני מגנטים. יש פה דברים מאוד מעניינים שקורים, אם זה חיבור עם מגנטי או אלקטרוניקה, או חיישנים שמכניסים את החומר העתיק הזה לאזור כזה חדשני ודברים מאוד מעניינים שיכולים לקרות.
• שירה: אופיר, תודה על השיחה ואנחנו מזמינים את כולם להגיע לסדנה.