גלריה, הארץ: מפיות ה"בתיאבון" הנוסטלגיות חוזרות לחיים בתערוכה מיוחדת במסגרת שבוע האיור של תל-אביב

זיכרון הילדות הראשון של אילן לביא (ורוצלבסקי), יליד 1943, הוא ערימות על ערימות של ממחטות צבעוניות בסלון בית הוריו בגבעתיים. תפקיד הילדים, אילן ואחותו ורדה שנולדה ארבע שנים לפניו, היה לארוז את ממחטות הבד בתריסרים: "היינו צריכים לפרוש על השולחן ממחטות אדומות, עליהן ממחטות כחולות, אחריהן ירוקות וחוזר חלילה עד שבכל חבילה היו 12 ממחטות מצבעים שונים שהיינו מקפלים לחצי ומכניסים לשקית צלופן שקופה".

rnrn

ממחטות לקינוח האף וגרביים מודפסים, שנמכרו על ידי רוכלים שסבבו את רחובות העיר העברית הראשונה, היו המוצרים הראשונים של "הד־אר" (קיצור של הדפסת אריגים), מפעל משפחתי זעיר שהקימו סטניה (יפה) ומשה ורוצלבסקי. הד־אר, שמוצריו היו חלק בלתי נפרד מחיי היום־יום של משקי בית רבים בישראל, פעל משנות ה–40 המוקדמות ועד שנת 2007, אז לא הצליח עוד לעמוד בתחרות מול מוצרי טקסטיל מיובאים וזולים מהודו ומסין.

rnrn

מפית "בתיאבון" של מפעל "הד-אר" (צילום: אחיקם בן-יוסף)

rnrn

השנה, לאחר פטירתה של כלתה, אשתו של אילן, ולאחר שבעה נוספת שבה הועלו הארגזים מן האוב, גמרה אומר להרחיב את תהליך התיעוד. היא הרימה טלפון למעצב יובל סער, ידידהּ מילדות ומי שמונה באחרונה לראש מכון שנקר לתיעוד וחקר העיצוב בישראל. התוצאה היא "צחור המטפחת", תערוכה צנועה שאצרו רוזנבלום וסער במשותף, ותוצג במוזיאון ארץ־ישראל כחלק מאירועי שבוע האיור בשיתוף המחלקה לאמנויות של עיריית תל אביב.

rnrn

גולת הכותרת של יצירות הטקסטיל המשפחתיות המוצגות בתערוכה הן מפיות ה"בתיאבון", מפיות אוכל עשויות בד ששימשו דורות של סועדים מחוץ לביתם. הדימויים הילדותיים – דמויות מאוירות מסיפורי ילדים כמו כיפה אדומה או אמא אווזה, והמסרים הדידקטיים (סדרת מפיות יפהפייה המציגה את ימי השבוע ואת הפעילויות ההולמות כל אחד מהם) – מעידים על ייעודן המרכזי, ארוחת העשר של פעוטות בכיתות נמוכות שנשלחו לבית ספר והצטוו, על פי מיטב כללי הנימוס המקובל באותם ימים, לפרוש מפית בד על השולחן טרם יאכלו. המפיות, כמו שיעורי תזונה ואכילה בצוותא עם המחנכת, היו חלק מהניסיון להנחיל לטף עקרונות של נימוס ושל פיתוח הרגלי תזונה נכונים (או לפחות הולמים את צו השעה הציוני).

rnrn