Timeout: למה לתל אביבים לא אכפת מאופנה אקולוגית

באחד מימי חמישי של חודש יוני האחרון הוצב בדרום העיר הר בגדים ענקי שכלל 20 אלף פריטי לבוש. הוא הונח שם על ידי בעלי עסקים מקומייים לטקסטיל במחאה על מדיניות המיסוי הממשלתית, המביאה לדבריהם לקריסתו של הענף בישראל. המחאה אמנם הצליחה לעורר מודעות לקשיים שמהם סובלים העובדים בענף, אך אלה הם במידה רבה סימפטום של בעיה רחבה יותר, שנגרמת מהצפה של טקסטיל שמופץ כיום בכמויות העולות בכמה עשרות מונים על הביקוש לו. במילים אחרות, ההר הענקי הוא רק טיפה בים של פסולת בד שמציפה את העיר, הארץ והעולם.

רק השבוע החלו להתקבל נתונים ראשוניים ממחקר מעמיק בן כמעט שנה שניהלו בעיר מרכז Cirtex לחקר הטקסטיל של שנקר והרשות לאיכות הסביבה בעירייה. על פי אחד מהם, בתל אביב רבתי משליכים מדי שנה לפחות עשרת אלפים טונות של פסולת טקסטיל – כמות שגורמת להר הבד בדרום העיר להיראות כמו תל נמלים. המספר הזה מגובה על ידי נתונים של המשרד להגנת הסביבה, המעריך כי הטקסטיל מהווה כ־200 אלף טונות מסך הפסולת בישראל בשנה.

אם זה לא מספיק, ישנם לא מעט מומחים המסכימים כי תעשיית הטקסטיל היא השנייה המזהמת ביותר בעולם אחרי תעשיית הנפט. לדברי נעמה כרמון, המובילה את נושא הכלכלה המעגלית ברשות, הבעיה מורכבת במיוחד לאור העובדה שלא באמת ניתן למחזר טקסטיל. "מדובר בעשרות חומרים שמשולבים בסיב אחד ושאין כל דרך להפריד אותם", היא מסבירה, "הדבר היחיד שאפשר לעשות זה לגרוס את החומרים האלה ולעשות מהם סמרטוטים, אבל זה לא תהליך שנחשב למיחזור אלא נקרא דאון סייקלינג".

מתעניינים בלימודים? השאירו פרטים