גליה גור זאב // טרמינל ז׳ה טם איי לאב יו

גליה גור זאב // מגזין פורטפוליו

15.3.2020. סגר.

אני מתחילה לבחון את ההתנהלות שלי נוכח גזירות המגיפה. 

תשוקה גדולה מתעוררת לראות את מופע העיר. הרחובות, הבניינים, הכיכרות. לוקחת מצלמה, יוצאת ביום הראשון ולא מצליחה לעצור. העוצר מחדד באחת את המראות והקולות שנבלעים תמיד בהמולת השגרה. העיר חשופה, ללא הסחות מוטוריות ואנושיות, המובנות בה ומהוות חלק בלתי נפרד מהווייתה. העיר אינה נראית נטושה אלא יותר במצב של השהייה.

העוצר מתארך. אני משוטטת בעיר יום אחר יום, מתרגשת מהמראות. מצלמת. נהנית. סקרנית אילו מהצילומים ישארו רלוונטיים ויצלחו את מבחן הזמן.

מצלמת ספונטנית, ללא מחוייבות לנושא המצולם. בדיעבד מרגישה איך נושאים שמעסיקים אותי שנים פולשים מעצמם לפריימים העכשווים.

במהלך שנות עבודתי אני מצלמת בני משפחה וחברים קרובים בצילומים מבויימים המדגמנים ארועים משפחתיים. לתערוכות בנושא המשפחה אני בוחרת לצלם שוב דיוקנאות: של בני משפחה, השכנים, שותפים ל״מחאת הרחוב עד 100 מטר״ (כהגדרות שהזמן גרמן). מוצאת רמזים למצב החדש בנוכחותם של אלה בצילום, במבט אל מול העדשה.

אחד מיעדי המסע היומי שחזר על עצמו, היה בריכת גורדון; בריכה שאני שוחה בה שנים. השחיה היומיומית הביאה אותי לעסוק ב״בריכות שחייה״ כנושא צילום. המפגש עם בריכת גורדון, הריקה ממים, היבשה, חבלי סימון המסלולים המוטלים על הקרקעית, כתמי הבוץ, עדות לתחזוקה שתש כוחה שהרפתה מאחיזתה. עצוב.

לקריאת הכתבה המלאה לחצו כאן!

מתעניינים/ות בלימודים בשנקר?

התקשרו עכשיו למרכז המידע והרישום 1-800-55-1111, או השאירו פרטים ונחזור אליכם >>

התקשרו אלינו 1-800-55-1111, או השאירו פרטים ונחזור אליכם >>