עכבר העיר: איך הופכים פריטי יודאיקה לחדשניים ומה הקשר לאובדן וזיכרון? המרצה והבוגר דורון זאבי מספר על תערוכתו החדשה

ביקור בבית כנסת לפעמים עלול להניב תמונה מעט משעממת, בו כל פריטי  היודאיקה נראים אותו דבר, עם שינויי קלים בצבע ובכיתוב. תערוכה חדשה בחולון של המעצב דורון זאבי, מרעננת מסורת קדומה, שהייתה קיימת בעבר בה יצרו תשמישי קדושה מפריטי לבוש וטקסטיל של גברים ונשים. "התערוכה חושפת את פרויקט הגמר שלי שנעשה במסגרת לימודי התואר השני, שזכה בפרס רוזן לעיצוב מחקר ויצירה בעלי תרומה לאיכות הסביבה", מספר זאבי, "הפרויקט מציג תפיסה מסורתית של שימוש בטקסטיל לכדי יצירת תשמיש קדושה. פירוק והרכבת חלקי הבגד, תוך חזרה על צורות זהות מאפשרים לבחון צללית עיצובית חדשה בכל הקשור לתשמישי קדושה מוכרים".

זאבי (42), הוא מעצב אופנה ומרצה בשנקר במחלקה לעיצוב טקסטיל, שעוסק בעיצוב טקסטיל על נגזרותיו השונות: רקמה סריגה הדפסה. בתערוכה מעבר לתהליך העיצובי, הוא מציג תהליך התמודדות של עיבוד אובדן והתעסקות בכאב, תוך רצון לשמר מסורת וערכים ולבנות מחדש שפה וזהות. "אמנם התערוכה מתכתבת עם חדשנות אך מתייחסת בהחלט למסורת. כמו כן, מעבר לתפיסה החדשנית של מיחזור – יש התייחסות לתהליך פרידה רגשי ועיסוק בנושא האבל והזיכרון ביהדות שכן כל תרומה לבית הכנסת היא למעשה הנצחת קרוב שנפטר", מסביר זאבי.

כמו כל מעצב, לכל מרכיב בפריטי התערוכה יש סיפור מאחוריו. "בתערוכה יש מפה לבימה שהיא מפה המונחת על בימת ההיכל בבית הכנסת, ועליה מניחים את ספר התורה. מכיוון שהפרויקט בבסיסו עוסק בשימור זיכרון של אבי שנפטר במהלך לימודי הרי שלכל פעולה עיצובית יש משמעות" מסביר זאבי. "המפה המוצגת בתערוכה היא מפה עגולה שבסיסה שקוף וחלקי הכיפה כאילו נמצאים באוויר, השתמשתי בטכניקה של רקמות חרוזים וסריגה על מנת לחבר את הכיפות יחד למעין כוכבים/ מגן דוד כשהצורות מחוזקות בסיכות בטחון קטנטנות מוזהבות. השימוש בסיכות הביטחון, יש לה משמעות מרגשת מבחינתי. בימי השבעה החולצה הקרועה אינה מוחלפת ונשארת על גוף האבל במשך כל ימי השבעה. 

בראש העמוד: פריט קדושה ממוחזר שעיצב דורון זאבי (צילום: אחיקם בן-יוסף)

מתעניינים/ות בלימודים בשנקר?

התקשרו עכשיו למרכז המידע והרישום 1-800-55-1111, או השאירו פרטים ונחזור אליכם >>

התקשרו אלינו 1-800-55-1111, או השאירו פרטים ונחזור אליכם >>