כלכליסט: בוגרות המחלקה לעיצוב טקסטיל מייצרות קהילה עיצובית חמה ותומכת בחלל משותף בדרום תל-אביב בו הן פועלות יחדיו

החלל הרחב בשולי רחוב המסגר אינו מעוצב או נוצץ; ודאי לא שקט. ההפך הוא הנכון. מה שבולט יותר מכל הוא שהמקום משמש לעבודות יד. בפינה ניצב כיור גדול מלא צבעים, ואלו פזורים באקראי גם על המשטח שלצדו. מעליהם סלילי חוטים צבעוניים המיוצרים במפעל שבקומה מעל, אולי האחרון בארץ מסוגו. שולחן העבודה מכוסה כתמי צבע ישנים, ועל הקיר שמולו עשרות שבלונות. במכבש חוֹם ערומים דפים צבעוניים. 

את החלל התעשייתי הזה חולקות חמש בעלות מלאכה, ארטיזניות: ארבע מעצבות טקסטיל - דקלה לבסקי, שירה שובל, איילת יונטף ולילך שפיר - ואדריכלית אחת, אריאל בלונדר. לכל אחת עסק נפרד, סגנון עבודה שונה וטכניקות אחרות, אבל תחושת ההדדיות והשיתוף ביניהן ניכרת כבר במבט ראשון, ורק מתחזקת במבט שני ושלישי. הן משתפות זו את זו, מתלבטות יחד, תומכות ויוצרות. גילדה קטנה.

לבסקי ושובל, בוגרות המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, היו החלוצות. "היה ברור לנו שאנחנו רוצות לשמר מחוץ לשנקר את אווירת החממה המפרה והתומכת שהיתה לנו שם", מספרת שובל, ולבסקי מבהירה: "הכל היה אינטואיטיבי. לא חשבנו עסקית, אלא איך ליצור מחוץ לשנקר, אם כי נוספו שיקולים כלכליים כמובן".

יונטף, שהיתה המרצה של שובל, לבסקי ושפיר בשנקר ושמרה על קשר עמן, חברה אליהן לפני כמה חודשים. "רציתי לצאת לדרך חדשה", היא אומרת, "יש דברים שכבר לא יכולתי לעשות במטבח הביתי, וזה מקום אידיאלי". על שולחן העבודה שלה פזורים בדי פשתן שעברו קשירה, כיווץ, פיתול ודחיסה לפני שנטבלו בצבע כחול, ולאחר שהתייבשו והותרו הקשרים ניכרים בהם דפוסים מגוונים ("טאי דאי"). יונטף מכינה מהם צעיפים, מפות ומפיות, ולצדם גדילי חוטים שהכינה בצבעוניות דומה. מגזרות נייר התלויות על הקיר הן תחילתו של רעיון שהיא מבשלת. הציורים הרכים המונחים בערימה חושפים עולם צבע עשיר. את הציורים הללו יונטף מציגה ומוכרת בתערוכות בעולם, והשנה תורגמו כמה מהם לסט מצעים של אסקדה הגרמנית.

בראש העמוד: עבודה של שירה שובל ואריאל בלונדר (יח"צ)

מתעניינים/ות בלימודים בשנקר?

התקשרו עכשיו למרכז המידע והרישום 1-800-55-1111, או השאירו פרטים ונחזור אליכם >>

התקשרו אלינו 1-800-55-1111, או השאירו פרטים ונחזור אליכם >>