שני שירי איילה: מדרשיר

שני שירי איילה: מדרשיר

מאת פרופ' אביבית לוי, ראש המחלקה להנדסת תוכנה.
על "שני שירי איילה" מתוך הספר "סנונית בחורף" (אבן-חשן, 2019)

יצירה בהשראת שיר של משורר מפנתיאון השירה היא אתגר פואטי שמשוררים רבים מבקשים להתנסות בו. במקרה כזה, השיר המקורי העומד בתשתיתה של היצירה החדשה נקרא בצמוד אליה ומקיים איתה דו-שיח ספרותי. ברשימה זו בחרתי לעסוק בצמד שירים אשר לקוח מתוך ספר שירי "סנונית בחורף" (עמ' 12-13), המהווה דוגמא למקרה כזה:

שני שירי איילה  

1. איילה

"אַיָּלָה אֶשְׁלַח אוֹתָךְ"

הוּא אָמַר, וַאֲנִי

פְּסִיק אֶחָד

לֹא יְכוֹלָה לְהוֹסִיף

עַל כְּתֵפַי

אֲבָל

תָּמִיד רָצָה.

• אמיר גלבֺּע משנה את דעתו

לֹא הַפַּעַם

הַפַּעַם לֹא אֶשְׁלַח אוֹתָךְ

אִישׁ לֹא יֵצֵא

עַיִן לֹא תִּרְאֶה

אֵשׁ תֵּרֵד בַּחֲדָרִים

שָׁמַיִם יְבַקְּשׁוּ קִירוֹת

לְטַפֵּס

וְאַתְּ רְדוּפַת אָשָׁם –

לֹא עוֹד אַיָּלָה.

צמד השירים הנפרדים בעלי הכותרת המשותפת "שני שירי איילה" מכוונים את הקורא אל השיר שהיווה לו השראה או הגורם המניע. ההכוונה מתבצעת בשתי צורות. בשיר הראשון, מובא ציטוט מהשורה הפותחת את שיר התשתית: "אַיָּלָה אֶשְׁלַח אוֹתָךְ" מתוך ספר שיריו הידוע של המשורר אמיר גלבע ("איילה אשלח אותך", 1972, בתוך: אמיר גלבע, כל השירים, כרך ב', הוצאת הקיבוץ המאוחד). בשיר השני ההכוונה מתבצעת בכותרת "אמיר גלבֺּע משנה את דעתו", שגם מניעה את הקורא לפירוש ולנקיטת העמדה המובעת בצמד "שני שירי איילה". הנה השיר:

אַיָּלָה אֶשְׁלַח אוֹתָךְ אֶל הַזְּאֵבִים לֹא בַּיַּעַר הֵם

גַּם בָּעִיר עַל מִדְרָכוֹת תָּנוּסִי מִפְּנֵיהֶם בְּהוּלַת

עֵינַיִךְ יָפוֹת יְקַנְּאוּ בִּי לִרְאוֹתֵךְ אֵיךְ

אַתְּ פּוֹרַחַת נִפְחֶדֶת וְנִשְׁמָתֵךְ

אֲנִי אוֹתָךְ אֶל מוּל פְּנֵי הַחֲזָקָה אֶשְׁלַח

הַמִּלְחָמָה לֹא בִּשְׁבִילִי עוֹד

לִבִּי אַיָּלָה לְמַרְאֵךְ פְּצוּעַת דָּם בַּשַּׁחַר שׁוֹטֶטֶת.

הדמות המרכזית  בשיר של גלבע היא האיילה, והמשורר ממגנט אליה את הקורא עם הפתיחה בהודאה על שילוחה אל הזאבים. גם אם לא ברורה מהותו של המעשה, אין לקורא ספק שהוא עד לאירוע מחריד של הקרבה, שהרי האיילה מתוארת במנוסה, נפחדת, נשמתה פורחת, ובסוף השיר גם פצועת דם. בגוף השיר המשורר מעצים את ההתייחסות למעשה כאל הקרבתה במלחמה במקומו במילים המהופכות בסדרן: "אני אותך אל מול פני החזקה אשלח / המלחמה לא בשבילי עוד". זאת, באמצעות ארמז לסיפור המקראי של דוד השולח את אוריה החתי אל מותו במלחמה: "וַיִּכְתֹּב בַּסֵּפֶר לֵאמֹר הָבוּ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו וְנִכָּה וָמֵת". (שמואל ב, יא, טו).

מעשה השילוח של האיילה מצדו של המשורר אמיר גלבע הופך לנושא של צמד השירים "שני שירי איילה" מבלי להיכנס לפרשנויות הרבות הקיימות ביחס לשאלות למי מכוון דימוי האיילה ומה מהות המעשה. צמד השירים בוחר להעמיד שתי זוויות מבט זו מול זו: זווית המבט של האילה-הנשלחת לעומת זווית המבט של המשורר-השולח. השיר הראשון בצמד מתמקד בנקודת המבט של האיילה, ובתיאור בגוף ראשון חשוף מציג אותה כמקבלת על עצמה את המשימה הכבדה מנשוא במסירות כשליחות שהופכת חלק מהותי ממנה – הריצה היא סימן היכר וחלק מזהותה של האיילה. כך מרומם השיר את האיילה מדרגת קורבן פאסיבי גרידא למדרגה של בעל רצון והחלטה מודעת. השיר השני לעומתו מביא את נקודת המבט של המקריב בפרספקטיבה של זמן. ההבנה של חומרת המעשה מלווה בתחושת אשמה, חרטה ורצון לתיקון. ישנה הכרה באובדן מהותי – קלילות האיילה נעלמה. גם אם שרדה את השליחות הרי שהפכה למשהו אחר.

"שני שירי איילה", שנכתב הרבה לפני השביעי באוקטובר, מזמין בקריאתו אל מול פני המלחמה הנוכחית הדים לדו-שיח זה.