עיצוב טקסטיל

ברוכים הבאים למחלקה לעיצוב טקסטיל

עיצוב טקסטיל משמעו עיצוב החומר. אך מה עושה חומר? בימינו זוכה תחום הטקסטיל להערכה מחודשת ולביטויים חדשים, תופעה המכונה בספרות המקצועית "תרבות טקסטיל".

בין אם מדובר בחומר ממשי, בצורת מחשבה או במטאפורה, הבד על מרכיביו והרכבו מהווה חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו.

הבד עוטף את הגרעין ה"קשיח" והקיומי של מחזור הלידה-החיים-והמוות ופורש עליו את קפליו בתעוזה הנדסית וארכיטקטונית; הבד מכסה ומייפה את גוף אדם בכל זמן ובכל סיטואציה אפשריים.

במילים אחרות, הטקסטיל נשאר – כמו בימי קדם – מצרך בסיסי, וככזה הוא מהווה מושא בלתי פוסק של יצירה, כושר המצאה, דמיון, יזמות והון.

בהיותו מצרך בסיסי, מהווה הבד מרכיב תרבות כלל-עולמי השותף לרקימתן, כמו גם לפרימתן, של זהויות.

ככזה הוא ספוג בתכנים פוליטיים, מגדריים, אתניים, כלכליים, מעמדיים ולאומיים. במהלך תולדותיו שימש הבד כמדד רגיש למרקמים חברתיים, להתבססות של מאזני כוח כלכליים ופוליטיים חדשים, ולהתפרקותם.

אין מיטה ללא סדין (עשוי כותנה, משי או פוליאסטר אנטי-בקטריאלי), אין במה ללא פרגוד (מקטיפת פורצ'וני או מאריג מתכת מהונדס), אין תינוק ללא חיתול (מפשתן לא מולבן או מתוצרת "האגיס"), אין חייל ללא מדים (מהאריגים הצבעוניים של שבט המסאי ועד לדקרון הצה"לי), אין כלה ללא הינומה (מהגרסה הלבנה והאטומה בחתונה היהודית האולטרה-אורתודוקסית עד לגרסת הרשת השחורה הקרועה של פנקיסטית בלונדון).

הרשימה אינסופית. הבד נמצא בכל היבט של חיינו, עד כדי כך שקיומו כמעט ובלתי-מורגש. דווקא האין, החוסר, היעדר הטקסטיל, מעורר אי-נוחות ומעלה את השאלה: למה הבד לא שם?

הבד מציב אתגר עיצובי מרתק המוביל לעומק מחשבתי, לתעוזה טכנולוגית, למיומנות טכנית, לרגישות אסתטית, לפתיחות תרבותית ולחמלה.

בכל פרט, בכל הצטלבות חוטים, בכל לולאה וטיפת הצבע הנספגת במשטח הרך, מוכלים עקבות של עבודה, חשיבה ורגש.

הבד אינו מדבר. הוא מזמין לגעת. במגע אין אפשרות להימלט מהכרה, ולו רגעית, בקיומו החומרי של האחר. הנוגע נגוע. זה מה שחומר עושה.

בראש העמוד: מתוך פרויקט הגמר של שירה כרמי. 2021, צילום: רוני כנעני

בודק...