דבר ראש התכנית לתואר שני בעיצוב

סיפור קצר מאוד-מאוד מאת פרנץ קפקא: "כי אנחנו כמו גזעי עצים בשלג. למראית עין הם מונחים סתם ובדחיפה קלה ודאי אפשר להזיזם. לא, אי אפשר, כי הם מחוברים בחוזקה לאדמה. אבל תראו, אף זה רק למראית עין". סוף סיפור.

אפשר לומר שהתואר שלנו עומד על אותו קו דק שבין דברים קונקרטיים ביותר, שיש להם פרוגרמה ואג'נדה ותכלית, לבין דברים שאינם שימושיים כפי שהם נראים, שנושקים לאמנות (שאחת מהגדרותיה היא שאין לה תכלית). את הקו הזה אנחנו רוצים לחקור ושוקדים למצוא לו שיטות הוראה ושיטות למידה. 

שאלת מקומו של ה-Craft בעולם דיגיטלי פרוע היא שאלה חשובה. כל הזמן עולה השאלה, לצד אותה קידמה, איך היד היוצרת, זו המסמלת את המלאכה, את המסורת, "חיה" באותו עולם משתנה שמערער על מקומה ועל הרלוונטיות שלה. בלי היד אין ראייה ואין הבנה ואין הפנמה ולימוד אבל גם אין טכנולוגיות חדשות. המסורתי והחדשני קשורים זה בזה קשר הדוק. 

סווטלנה אלפרס, בספרה על רמברנדט, עומדת על כך שהעולם בציוריו של רמברנדט אינו פני שטח (פרחים, או חפצים יקרים ועתיקים וכדומה שנתפסים ממרחק כאשליה ויזואלית או כאפקטים אופטיים). ציורי רמברנדט מטבעם אינם "חלון אל העולם" על פי המודל האיטלקי, ואינם ראי או מפה של העולם, על פי המודל ההולנדי. הם נוצרים בסטודיו שלו כמושאים חדשים בעולם, ולכן מבעד להנחת הצבע הוא מדגיש את הנגיעה, את נוכחות הידיים המצוירות ואת פעולת הציור עצמה.

בציורים רבים של רמברנדט, הנגיעה מחליפה את הראייה, והיד היא המכשיר שרואה ויוצר, מכשיר שמשמש לראייה, להבנה וגם לאהבה. כפי שבעיני דקארט העיוור שמגשש במקל ממחיש את "הראייה באמצעות המקלות", כך אצל רמברנדט, הציור הוא הראיה באמצעות היד. לא העין, אלא היד היא הכלי הקוגניטיבי שיוצר אמנות ותרבות.

העיצוב, על מופעיו בתחומים המוזכרים לעיל, מתווך בין העולם לגוף ובין הגוף לעולם. הוא מגשר בין קיומנו הפיזי והנפשי ובעיקר החוויתי לבין הסביבה שבה אנו חיים. אנחנו מייצרים (עדיין) חפצים שהם חלק בלתי נפרד מאתנו לטוב ולרע. התואר שלנו עוסק בעיצוב במובנו ההיסטורי, המודרניסטי, כתחום שנותן פתרונות שימושיים לבעיות פונקציונאליות של החיים אבל הוא עוסק גם בביטולה של השימושיות, בהשהייתה ובפרוקה, בפרידה מהאובייקט במובנו הקלאסי. 

בתקופה שבה המחשב הוא העולם והמרחק בינינו לבין הטכנולוגיה הולך ומצטמצם עוסק העיצוב גם בשחרור האובייקט מן הפיזיות שלו לכוון מופעיו הווירטואליים. האובייקטים הופכים לסימנים. זהו חיפוש של ה"ממשי" החדש. ה"תהליך" הופך בעצמו לאובייקט עיצובי. הגבולות הדיסציפלינריים נחצים ומתערערים, שדות ידע חדשים נבנים. נוצרים תחומי עיצוב חדשים כמו "עיצוב שרות", למשל. העיצוב אינו רק מגיב לנושאים חברתיים אלא נעשה בעצמו חברתי, שיתופי.

אנחנו שואפים לתת לסטודנט כלים שיעזרו לו ליטול אחריות ביחס לעולם שמעבר לדלת אמותיו: שיהיה אזרח שאכפת לו, אזרח טוב יותר. מגמה זו תופשת תאוצה ומהווה חלק נכבד בתכניות לימודים בבתי ספר לעיצוב ברחבי העולם. כאן גם נוצר מפגש מעניין וחשוב בין תאוריה לעיצוב מעשי.

התכנית שלנו בשנקר, שהיא יחידה מסוגה בארץ, מציעה הסתכלות חדשה ואחרת על נושאי העיצוב השונים. התכנית מביאה בחשבון את השינויים הדרמטיים שמתרחשים בעולם מבחינה טכנולוגית, פוליטית, חברתית, תעשייתית. המחקר התיאורטי והעיוני מתקיים בה לצד מחקר מעשי ויישומי מתוך רצון לשלב בין השניים. סגל ההוראה והסטודנטים בתכנית הם כוח אקדמי חלוצי כחוקרים  - בעיקר בדיסציפלינות שנזכרו כאן אבל לא רק בהן. הסטודנט נתפס כישות עצמאית עם כושר ניתוח, עם יכולת לשאול שאלות, כמי שמסוגל להעביר ביקורת, להוביל תהליך מחקר עיצובי ולהשתתף בקבוצות עבודה בינתחומיות, אדם רגיש לסביבה, לחברה, והכי חשוב בעל תשוקה.

מתעניינים/ות בלימודים בשנקר?

התקשרו עכשיו למרכז המידע והרישום 1-800-55-1111, או השאירו פרטים ונחזור אליכם >>

התקשרו אלינו 1-800-55-1111, או השאירו פרטים ונחזור אליכם >>